אור שמח על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה טז
נפרצו בו פרצות רבות אם היה העומד כפרוץ ה"ז מותר כאילו אין שם פרצה.
בתוספתא ומביא לה בפ"ק דעירובין (דף ט"ז), ובירושלמי כאן שלש מדות במחיצות שאם הוא משלשה ועד ד' העומד כיון שאין בעומד מקום חשוב אם פרוץ מרובה אף כנגד העומד אסור ואם בעומד יש ארבעה טפחים אז אם פרוץ מרובה כנגד העומד מותר, ולרבא הך ברייתא אתיא כרשב"ג אבל לרבנן דשיעור ג' טפחים מפקע מתורת לבוד למעלה גם אם אין בעומד רק ג' טפחים מותר כנגד עומד אף אם הפרוץ מרובה ועיין ריטב"א שם בזה. ולפ"ז נתבונן הא דאמר בירושלמי ריש הלכה, עשה פסין כנגד הביניין [פירוש כנגד ההפסק שבין הגפנים] ויש בעומד ארבעה והעומד רבה על הפרוץ כנגד העומד מותר כנגד הפרוץ אסור [וכי אמרו דברחב העומד ארבעה אם מרובה על הפרוץ כנגד הפרוץ ג"כ מותר זה דוקא בשלא כוון שיהיה הפרוץ כנגד הגפנים והפסין נגד ההפסק שבין הגפנים, אבל כאן שהגפנים כנגד הפרוץ והעומד נגד ההפסק שבין הגפנים אז רק נגד העומד מותר אבל נגד הפרוץ אסור וכמו בפרצה יותר מעשר] עשה פסין כנגד הגפנים [והפרוץ של המחיצה נגד ההפסק שבין הגפנים] ואין בעומד ארבעה והפרוץ רבה על העומד פשיטא כנגד העומד מותר כנגד הפרצה אסור, וכי אמרו דבאין בעומד משך ארבעה אם פרוץ מרובה על העומד אסור אף כנגד העומד זה דוקא בשלא כוון לעמוד המחיצה נגד הגפנים אבל כאן שכוון להעמיד המחיצה נגד הגפנים והפרוץ נגד ההפסק שבין הגפנים אז גם בפרוץ מרובה מותר לזרוע נגד העומד, ונכון הוא בפירוש הירושלמי, וכי אזלא המשנה והתוספתא הוא באופן שהעמיד המחיצה והעומד והפרוץ הולכים נגד הגפנים וההפסק בינתיים לא שכוון להעמיד המחיצה נגד הגפנים והפרוץ נגד ההפסק שבין הגפנים או איפכא ודוק: