אור שמח על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה ג
שיטת היראים דיריעה שיש בה שם אסור למחוק כל היריעה. והא דמותר למחוק את הנטפל הוא כשכתוב שלא במקומו [ופירש כפירוש שני דרש"י פ"ק דערכין יגוד וישתמש במותר דשם שכתוב שלא במקומו פי' על האבנים ועל העצים לא קדוש הא על הנייר אסור להשתמש במותר כן מוכח שם] והנה כל הקדמונים חלוקים עליו, אבל ראיה מוכרחת מהא דאתמר בירושלמי פרק לולב הגזול הלכה יו"ד דאמר רב שמעתי מן חביבי אם יתן לי אדם ספר תילים של ר"מ מוחק אני כל הלולים שבו שלא נתכוין לקדשו הרי דאע"ג שכתוב כמה שמות אצל הללויה רשאי למחוק, ומוכח דהשם אינו אוסר למחוק את כל היריעה, אף ע"ג שכתוב במקומו, והא דאמרו בירושלמי סוטה פרק היה נוטל הלכה ג' נמחקה המגילה מערערין אותה ומשקין אותה בע"כ, כמה ימחק תני ר"ח ב"ש אומרים אחת וב"ה אומרים שתים, פירושו כמה ימחוק מן השם אבל על מחיקת המגילה לא איכפת לן, כן נראה ושם א"ר אילי טעמין דב"ה כדי לכתוב י"ק פירוש דסבר דאם מחק אות אחת גדולה ובמקומה לכתוב שתי אותיות י"ק, אז מערערין אותה לשתות בעל כרחה. ודוגמא לזה מצאנו פרק כלל גדול מחק אות אחת גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שתים חייב כן ה"נ הוא אם יש במקום האות לכתוב שתים מערערין אותה לשתות בע"כ ואם אין במקומו אין מערערין אותה לשתות בע"כ אף דהמוחק אות אחת לוקה ובפ"ב דסוטה שם בירושלמי פליגי כן ב"ה וב"ש אם כתוב במגילה אותיות שלא לצורך ויתחייב על המחיקה יעו"ש. ג"כ פירושו אותיות מן השם וכ"ז פשוט וברור.