אור שמח על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יג · הלכה יא
בגד מוסגר שצבעו או מכרו לעו"ג טהור.
תוספתא פ"ה. וצ"ב איך מצי למכור איסורי הנאה הא אינו בידו למוכרן ונמצא דלאו של עו"ג הוא, והוא אסור בהנאה כמוש"כ המשל"מ ריש פרק י"ב עיי"ש. ולאמר דהוי ממון שלו ויכול למוכרו הואיל ובידו לצובעו או לעשות הימנו מוכין פחות מג' ע"ג וכדאמרינן בבכורות (דף י"א) גבי פ"ח דאף למ"ד דאסור בהנאה מ"מ ממון שלו הוי הואיל ובידו לפדותו, דז"א דדוקא תמן אבל הכא נראה דלכתחילה אינו רשאי לצובעו ולעשות הימנו מוכין וכדקתני דוקא צבעו בדיעבד. [ובאמת צ"ב מנא לן דאסור לכתחילה אם נימא משום השמר בנגע הצרעת הא מוכחא מתוספתא ופסקה רבינו בפ"י דדוקא תולש הנגע מבגד לוקה, ואולי משום דכתיב לטהרו או לטמאו ודריש בתו"כ כשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו פירוש שלא לעשות מהבגד מוכין פחות מג' וכן שלא לצבעו לת"ק דראב"ש ועיין משל"מ ודוק] וא"כ קשה הא אינו בידו ולאו ממון שלו הוי. ואולי י"ל דהכא כיון שאינו אסור רק כשהוא של ישראל אבל אם יזכה בו העו"ג מותר וטהור א"כ זכיית העו"ג והפקעת איסורו באין כאחד והארכתי בענין כזה בהלכות מע"ש פ"ה יעו"ש: