אור שמח על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יג
הלכה ב
היו רגליו או רגלי בהמתו מלאות טיט ועבר בנהר כו'.
משנה פ"ג דמכשירין משנה ז' באדם ובבהמה טמאה לעולם טמא, פירוש דאדם שרגליו מלאות טיט נוח לו שידוחו בנהר שבוש הוא מהאדם לילך מלוכלך בטיט, וכן בבהמה טמאה שאינו מפריס פרסה ועל ידי עבירתו בנהר מדיח את רגליה מן הטיט סתמא ניחא ליה במים שעל רגליה והמה תלושים לרצון, אבל בהמה טהורה שהטיט בין אצבעות רגליה שהיא שוסעת שסע פרסות ובין סידקי רגליה מלא טיט לכן בעברה בנהר לחודא עדיין נשאר הקיסמין בין רגליה לכן לא ניחא ליה מסתמא עד כי ישמח או יעמוד וידיח. ופשוט לדעתי:
הלכה טו
בהשגות. ואין להם עוד צורך כו' (אי נמי).
נ"ב ט"ס וצ"ל אם כן כו':