אור שמח על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ח · הלכה יז
וכן האשה שהיא טבולת יום לשה את העיסה וקוצה לה חלה.
משנה טבול יום פ"ד מ"ב, האשה שהיא טבולת יום לשה את העיסה וכו' והשלישי טהור לחולין אבל בידים מסואבות אינה לשה את העיסה, דידים מטמאים המים דהוי משקה ונעשין תחלה ושוב נעשית העיסה שני, ושני טמא בחולין וכי מפרשת חלה הוי חלה טמאה, אבל טבול יום אינו מטמא משקין ופשוט. ותני האשה להורות שהיא זבה מידי דרגיל להיות באשה, ואף שלהלן בהלכה י"ט כתב רבינו טבול יום כו' חוץ מזב וזבה בשביעי שלהן שאעפ"י שטבלו לא יעשו בבית הבד ולא יתעסקו בטהרה שמא יראו כו' טמאים למפרע כו' כאן באשה לקוץ חלה לעיסתה מותרת עיין נדה (דף ס"ז) וכאן בחלה דרבנן הקילו. ולפ"ז א"ש דמייתי ריש נדה מכאן דלא גזרו בחולין הטבולין לחלה. פירוש אף בטבול יום דזבה דחמור, ויעוין כריתות (דף י') טבו"י דזב כזב דמי ופשוט: