אור שמח על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה ד
ואינה צריכה הכשר לפי שסופה לטמא טומאה חמורה.
וכן כתב רבינו בפירוש המשנה. וזה תמוה שהוא מתנגד לשנויא דגמרא דילן וכבר תמה הכסף משנה. ונראה פשוט דטעמו של רבינו דכיון דהוא מחשב להאכילה לעו"ג, א"כ בודאי לא יעמידנה על פחות מזית דיהיו כולם בשר ואיברים שפירשו מן החי ולב"נ לא בעי שיעור ויהיו אסורים בכל בשר הבהמה ולא יעשה שטות כזה, א"כ כיון דבעית לטמאות משום מחשבתו להאכיל לעו"ג תו לא בעי הכשר דהא סופו ליטמא טומאה חמורה דבודאי יעשה כפי מחשבתו, ולאחר שיוסר פרכסתה ותמות אם יעמידנה על פחות מזית הרי כבר באה לידי טומאה חמורה כשעדיין לא נגררה, וחזקיה קאי ע"כ לשיטתו דסבר דמפרכסת אינה אסורה באבר מן החי לב"נ וא"כ יכול לעשות כן ולגוררה ויאכילם אח"כ לעו"ג ונכון:
ומה שהאריך הראב"ד בהשגות דמאי נפק"מ לאם שחט העו"ג או נחר העו"ג אותה הוא לטעמו לעיל, אבל לרבינו דפוסק בפ"ב מהלכות אבות הטומאות ה"ט דעו"ג ששחט בהמה טהורה אינה נבילה מה"ת לטמא במשא א"כ שני ושני טובא דבשחיטה אינה נבילה ובנחירה נבילה ויש להאריך בזה ואכ"מ. אולם סעד לשיטת רבינו נראה מהא דהא תני במתניתין בהנך דריבה לטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילות עו"ג ששחט בהמה טהורה במפרכסת ועל כרחין הוא דמה"ת אינו מטמא כלל בנבילה והוי כבהמה טהורה וטריפה וזה סעד חזק: