אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק א · הלכה כה

הלכה כג

והפיגול והנותר אע"פ שכל אלו אסורין בהנאה כולן מתטמאין ט"א.
מנחות (דף ק"ב) א"ל רב אשי כו' לר"ש דאמר כל העומד לשרוף כשרוף דמי נותר ופרה אמאי מטמאין טו"א עפרא בעלמא נינהו. והנה בכל הני ענינים דאמר כל העומד לפדות כל העומד לזרוק הוא במילי שהן מענינים דתיים כפרה שאינה ראויה להאכל מצד הדת וכנותר או לענין אשם תלוי ובחולין וב"ק לענין שחיטה שאינה ראויה, אבל לענין טומאת אוכלים הגם דהטומאה ענין דתיי אבל הוא תלי אם הוי אוכל ואיך יעשה אותו מה דעומד לשרוף לאפוקי מתורת אוכל ולשויא כעפרא בעלמא, ודוקא דהדבר שמפקיע אותם מאוכל הוא ענין דתיי ע"ז מועיל כל העומד לזרוק, כל העומד לפדות, אבל באמת הקושיא כך, דלר' שמעון מה שאסור להאכילו לאחרים מפקיעו מתורת אוכל, וכאן בנותר ופרה הרי אינן ראוין להאכילן לאחרים. ואינן נחשבין אוכל לר"ש, אך מה דמטמאי טו"א הוא משום שהיה לו שעה"כ ובזמן העבר חלה עליהן תורת אוכל להאכילן לאחרים פרה קודם זריקה, ונותר קודם שנעשה נותר, א"כ עד שאתה מביט על זמן העבר תביט על זמן העתיד לר"ש דסבר כל העומד לזרוק כו' וא"כ הוי עפרא בעלמא, ובהוה ודאי אינו אוכל שאין ראוי להאכילו לאחרים ואין לו תורת אוכל לר"ש דסבר דמה שהוא ענין דתיי מפקיעו מחשיבות אוכלין והבן:
ובזה א"ש השמועה דפיגל במנחה אינו מטמא טו"א ופריך ליה מברייתא, ופלא דיקשה ליה טפי דהא בשר בחלב הואיל והיה לו שעה"כ מטמא טו"א וה"נ במנחה באקדשיה בתלוש היה לו שעה"כ קודם ההקדש כמו שתמהו בתוספות. ולפ"ז ניחא דפיגול אינו ראוי להאכילו לאחרים ורק בהשקיפך על זמן העבר שנחית לתורת אוכל הלא עד שאתה מביט על זמן העבר שים עינך בזמן העתיד שעומד להשרף וכשרוף דמי והוי עפרא לגמרי ועפרא בעלמא לא מהני מה שהיה לו שעה"כ, לא כן בשר בחלב הוא מן הנקברין וכי היכי דלא ליתי לידי תקלה בעלמא יעוין סוף תמורה, לכן רק מה שאינו יכול להאכילו לאחרים מצד הדת ע"ז הלא מועיל מה דהיה לו שעה"כ, ולכן פריך מברייתא דנסתר זה ודוק, ועיין מש"כ בסוגיא זו בהלכות מאכלות אסורות פ"ד:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה