אור שמח על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה ה
עבר הרגל ולא בדק בודק אחר הרגל כדי שיבער מה שימצא מחמץ שעבר עליו הפסח מפני שהוא אסור בהנייה.
קשה למאי דשקיל וטרי הגמרא בפרק כ"ש דף כ"ט אליבא דר"ש אם חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה עד דחדית לן רבא ר"ש קנסא קניס הואיל ועבר בב"י וב"י, איך הוי מפרשי' טעמייהו דחכמים דפליגי על ר' יהודא במשנתינו דצריך לבדוק אחר הרגל אמאי יבדוק ולא שמענו לחד תנא שיאסור החמץ לאחר הפסח לבד ר' יהודה. והנ"ל עפ"י מה דאמר רנב"י בשבת פרק כירה דף ל"ח שכח קדירה ע"ג כירה ובשלה בשבת מהו כו' ול"ש כו' לאיסורא מבשל הוא דלא אתי לערומי בשוגג יאכל אבל האי דאתי לאיערומי בשוגג נמי לא יאכל ופרש"י דלא אתי לאיערומי ולעשות מזיד כו' דאתי לאיערומי דאיסור דרבנן הוא וקילא ליה. ולפ"ז היכא שהחמץ אינו ידוע אצלו אלא שלא בדק שפיר גזרו חכמים דלמא אתי לאקולי בי' ולא יבדוק יפה ואסרו חכמים להחמץ הנמצא אף אחר הפסח אבל בחמץ הידוע אצלו ומשהה אותו סבר דלא אסרוהו חכמים לר"ש וכמו דלא גזרו במבשל בשבת אף במזיד לר"מ דלא נחשדו בני ישראל לעבור בשאט נפש אלאו דב"י וב"י ובכה"ג לא אתי לאיערומי עד דחדית לן רבא דקנסא קניס ר' שמעון לדידי' הואיל ועבר ואין זה תקנה שלא ישהו דלא נחשדו ישראל ע"ז רק מתורת קנסא הוא וזה פשוט.