אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק י · הלכה ט

הלכה ב

במשל"מ וכתב המרדכי פרק ג' דסנהדרין על אלמנה שצוותה כו' וכיון דשתק אנו אומרים יודע ודאי שלא נפרעה, וכן כתב הש"ך סימן פ"א ס"ק ט', ובכ"ז השיגו האחרונים דגם בזה לא אמרו שתיקה כהודאה יעוין בט"ז ובתומים באורך דלא אמרו שתיקה כהודאה דמי בזה, אמנם ראיתי להנתיבות שפירש כך. דבסוגיא דתקפה אמרינן דאם תקפה בפנינו ושתק בעת תקיפה הוי כהודאה, ואם הקדישה כיון דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי הוי שתיקה כהודאה כפירוש התוס', וה"נ במתנת שכ"מ דכמסור דמי ג"כ בזה שתיקה כהודאה, ובמחכ"ת אינו, דאף אם שכ"מ דבריו כמסורין דמי, זהו לגבי השכ"מ הנותן הוי כיצא מרשותו לגמרי ולא נשאר אצלו זכות כלום וכמסור ממנו לגמרי, אבל לא שיהא כמסור מרשות האחר שמונח אצלו ומאי נפק"מ ליה אם הוא של השכ"מ או של המקבל ומאי יצווח ובמה הוי כהודאה אטו מי גרע מע"י קנין בבריא האם היה ליה לצווח, אדרבא מצאנו ריש פ' חזקת, דא"ל זיל זבין דהשני נוח לי, וכי אמרו בהקדש דבמה הוי כמסירתו להדיוט ע"י אמירתו, הוא כמו דאמרו בירושלמי פ"ק דקדושין הלכה ו' שור זה עולה ובית זה כו' קנה הקדש בכ"מ שהוא דכתיב לה' הארץ ומלואה, וזה דרשות הגבוה בכל מקום וכל היכי דמונח בי גזא דרחמנא מונח וכמ"ש חולין קל"ט יעו"ש, וכמו דחשיבא דמנחא בי גזא דרחמנא וברשות גבוה נגד המקדיש, כן הוא נגד האוחז בידו ואף אם הוא מונח ברשות מי שהוא, לכן אע"פ שלדבריו דלאו דחבריה הוא לא חיילא הקדש, מ"מ דיינינן דשתיקתו בעת הקדש כהודאתו דמיא דהו"ל לצווח דדמי לנוטלו מרשותו ומניחו בי גזא דרחמנא כמש"ב, אבל במתנת שכ"מ אם כי כמסור דמי מרשות הנותן אבל לא לגבי האוחז בידו והוי כאילו הקנהו בקנין לאחר וכמש"ב:
ולא אמנע מלהודיע מה שראיתי תמיה יותר מזה לאבות הקדמונים הוא ספר בה"ג הלכות נדוי (והובאו דבריו בספר אחרון) ז"ל, מאן דא"ל הלואה או פקדון גבי חבריה ואית ליה ברתא ואית לה בעל ופקדיה לההיא הלואה כו' לברתיה ושכב הוא ושכיבא ברתיה אע"ג דלא מטא לידיה דבעל מחיים דילה ירית בעל לההוא ממונא כו' תנו מנה לפלוני כו' ומסקנא דברי שכ"מ כמסורין דמי, ואח"ז כתב, איתתא כו' א"נ אית לה ממונא גבי אינש מעלמא הלואה או שטרא ושכיבת לא ירית לה בעל מ"ט דמיחסרא גוביינא ולא דמי לקמייתא דקמייתא אמרו רבנן דברי שכ"מ כמסורין דמי, אבל האי ראוי הוא ובעל אינו נוטל בראוי עכ"ל הקדוש, והדברים מרפסין איגרי, דאטו נעשה כמסורים גבי רשות הלוה שמונח אצלו ומסורים מידו דמי, אתמהה, הלא רק מן הנותן המה כמסורים שלא נשאר בו זכות והוי המקבל מתנת שכ"מ כיורש דיורש מלוה או במעמד שלשתן בבריא, ואטו הוי עדיפא מאלו הלותה לאחרינא דברשות אחרינא קאי ובמאי הוי מוחזק לגבי בעל היכי שבא מן מתנת שכ"מ כיון דהא דהוי ראוי אינו מצד הנותן רק מסיבת הלוה, ואטו על הלוה נאמר שהוא מסר ליד המקבל מתנת שכ"מ, וזה תמהון גדול ומבהיל, ואולי דסבר דאמרו ובמלוה שעמו פלגי דמספקא לן אי גמיר ומשעבד כי היכי דלורית בה פי שנים, אלמא דהיכי דגמיר ומשעבד נפשיה הוי כמוחזק אצל האב וקרינן ביה אשר ימצא לו, כן ה"נ במתנת שכ"מ נאמר כמו דאמרו בפ"ק דגיטין גבי מעמד שלשתן בההיא הנאה דמשתניא ליה בין מלוה חדשה למלוה ישנה גמר ומשעבד נפשיה כן ה"נ כיון דמשתניא ליה בין מלוה חדשה למלוה ישנה גמר ומשעבד נפשיה להמקבל, ותו הוי כמו דמטא לידיה דברתא, ותו לא דמי למה שכתב אית לה ממונא גבי אחרינא הלואה או שטרא דשם הפירוש שהלותה טרם שניסת כמו שפסק כן בשו"ע אבן העזר סימן צ' יעו"ש שלא גמר ומשעבד עצמו לה, אך זה דחוי מכמה טעמים, דהגמרא פריך תמן אלא מעתה הני דבי בר אלישיב כו' ועוד שם, דס"ד דאם לא גמר ומשעבד לא יקנה החוב ע"ז גמר ומשעבד נפשיה כדי שיקנה המקבל החוב וישתנה ממלוה ישנה לחדשה, משא"כ כאן ועוד כמה דברים, וה' יחנני להבין דעת קדושים:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה