אור שמח על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ט · הלכה טו
שכ"מ שכתב לזה כו' ואפילו כתב וזכה כו':
מה שכתב רבינו בין בכל בין במקצת צריך ביאור, דהא מתנת שכ"מ במקצת דינה כבריא ואינו יכול לחזור בו, ומש"כ הכס"מ שבשעה שנתן לו אותה מקצת אמר שהוא נותנו לו בתורת מתנת שכ"מ וכמש"כ לעיל פרק ח', אבל אם נתן לו המקצת בפירוש במתנת שכ"מ שאינו אלא לאחר מיתה כו', צריך מובן דא"כ מאי מסיק דאם כתב וזכה וקנו מידו כו' בין שנתן הכל בין שנתן מקצת הא באופן זה הוי כמצוה מחמת מיתה ובזה כתב הר"י אבן מיגש דאע"פ שזכה וקנו מידו חוזר וכן כתב ההמ"ג, אם לא דנימא דרבינו פליג על רבו ולא מפליג בין מצוה מחמת מיתה לסתם מתנת שכ"מ דבכולהו אין לאחר זכוי וקנין כלום. ולפלא על ההמ"ג שלא העיר בזה, ומדברי השו"ע והרמ"א מוכח דמצוה מחמת מיתה גרע ממתנת שכ"מ בפירוש, ולענ"ד אינו מובן זה דהיכי דאמר בפירוש שאינו נותן רק במתנת שכ"מ שאינו קונה אלא לאחר מיתה גרע, דפירוש שנותן בדין כל מתנת שכ"מ ואפ"ה אם זיכה וקנו מידו אינו חוזר אם עמד כש"כ במצוה מחמת מיתה, ועיין היטב דברי הר"י בן מיגש בחידושיו ודוק: