אור שמח על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ט · הלכה ט
שכ"מ שהודה שיש [לו] לפלוני אצלי כך וכך תנוהו לו כו' חצר פלונית של פלוני הוא כו':
דייק רבינו תנוהו לו הא לא"ה אמרינן דשלא להשביע עצמו אמר כן, כיון דהוא תפוס ביה אינו רוצה שיעשירו את בניו, אבל בחצר פלוני של פלוני הוא, בזה לא בעי תנו לו, דבלא זה ג"כ אמרינן דלא שייך ע"ז שלא להשביע דחייש כיון דבחצר ליכא חזקה דהשתא רק חזקה דמעיקרא אימור יבוא פלוני ויקחנו ואין משחק במילי בכדי בשביל שלא להשביע, וכן בחוב שיש לי ביד פלוני אינו שלי אלא של פלוני הוא, בזה לא בעי ג"כ שיאמר תנו לו דכיון שאינו בידו חייש שפיר דילמא נותן לאחר כמו שאמר בעת שהוא שכ"מ, לכן אינו אומר שלא להשביע, וזה דלא כמש"כ הכס"מ לקמן פרק י"א דבההוא דאיסר גיורא לא היה שלא להשביע שהרי לא היו לו יורשים, דאין זה לשיטת רבינו דכיון דהמנה ביד אחר תו לא שייך טענה שלא להשביע רק טענה דהשטאה, ובשכ"מ שאין אדם משטה בשעת מיתה ליכא שום חשש מידי והודאתו הודאה, ודעת רשב"ם דפקדון אם הודה אף שהוא תחת ידו לא שייך שלא להשביע, ובזה חלוק רבינו דלא מסתברא כמש"כ בתוס' דאדרבא אם לעשות עצמו עבד לוה עביד נפשיה שלא להשביע פקדון לא כש"כ, ובהגהות אשר"י הלשון הודה בפקדון תחת יד פלוני יעו"ש, ובש"ך סי' פ"א סוף ס"ק ל"ה הביא דברי רבינו ולא הרגיש דבמה שהוא ביד אחרינא סבר רבינו דלא בעי תננו לו, דרק השטאה בבריא שייך לא שלא להשביע, וראיתי בתומים שם הביא בשם שו"ת מהריב"ל בס"ק ל"א שכתב כזה מסברא יעו"ש, וגבי חצר לא ראיתי מוזכר באחרונים, ולפלא דדברי רבינו מפורשים ומבוררים ודוק: