אור שמח על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ד · הלכה י
המתנה כגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח כו':
עיין רבינו נסים שתמה דאמאי לא מהני אומר אמרו בשטר הא הוי כעושה שליח שלא בפניו ויעו"ש. ונראה דלפי שיטת רבינו דשטר הוי מפי כתבם וכבר פירש התומים (סימן כ"ח) דבגט ושטר קדושין וכל קנין דהעדים גומרים הדבר בחתימתם ואינם לראיה ודאי כתבם עושה לספר מקנה יעו"ש באורך, וכיון שכן דין דספר שיהא ספור לפנינו עצם עדותן וזה מלמד חתימת ידם שמה שחתמו היה בצווי המקנה או הוא או משלוחו שהוא כמותו, אבל כיון דמילי לא מימסרי לשליח אף שאמרו להם שנים שנאמנין מתורת עדות שצוה להם לחתום מכל מקום על דבר שלחתימתן צריך עדות אחריני בזה אינו ספור מתוך חתימתם ונמצא דחתימתם על שעשאן שלוחים שלא בפניהם לחתום וליתן לפלוני ע"ז הוי כמו מפי כתבם לא דין ספר מקנה רק אם מילי מימסרן לשליח אז חתימתן מורה ששמעו מפי שלוחו ולכך לרבינו דפסק דלא מימסרי לשליח הוי מפי כתבם ולא קנה ודוק:
וכן אם אמר לשנים כתבו כו' אלא הן עצמן כותבין:
נ"ב ע"ז הוסיף ראב"ד הוה"ד אם אמר להם תנו לבד יכולין לכתוב ולחתום כמו בגט, ודלא כמו שהועתק בטור עיי"ש בסמ"ע וב"ח שנדחקו בזה, ועיין בתוס' במשנתנו: