אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות גניבה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ט · הלכה יג

הלכה ח

ואם שבר כלים בביאתו חייב בתשלומין:
במגיד הביא הגמרא דדוקא שבר דליתנהו, אבל נטל דאיתנהו חייב להחזיר אע"פ שאין לו דמים. ויש לחקור בהנך מילי דגנב מיפטר דליתנהו בעינא, רק היכי דאיתנהו בעינייהו חייב לאהדורי כדאמרו בשמועה דמחתרת, אם קנה הגנב בשנוי מי אמרינן דכיון דלא נתחייב בתשלומין הוי כאינש אחרינא וכשואל דמדמהו הגמרא ולא קני בשינוי, רק גנב הואיל דנפק מרשות הבעלים, או דילמא כיון דהוא נתכוין לגונבו ולאפוקי מרשות בעלים רק דמיפטר מתשלומין משום כדי רשעתו דוקא מחיובו פטריה רחמנא אבל מיפוי כח דידיה מאינש אחרינא לא אפקיה והוי ככל גזלן. וראיתי להנתיבות שדעתו דלא קני ליה בשינוי אבל ראייתו אינו מוכרח מכמה טעמים, ולפי השקפתי נראה דאע"ג דפטור מלשלם משום קם ליה בדר"מ היכי דליתנייהו בעינייהו אבל היכי דמשתרשי ליה חייב לשלם וכמו מזיק ונהנה ממתנות כהונה דמיפטר משום שאין לו תובעין ובכ"ז היכי דמשתרשי ליה הוי כמאן דאיכא בעינא וחייב לשלם דמיהן, כן בקם ליה בדר"מ אמרה תורה שאין לתובעו, [והראיה דמועיל אם תפס לשיטת רש"י ב"מ דף צ"א] אבל כל היכי דאיכא בעינא חייב להחזיר כן אם משתרשי ליה, והא דאמר בפרק מרובה וכיון דכי תבע ליה קמן בדינא לא אמרי ליה זיל שלים וכו' ופרש"י בדינא לומר החזיר לי תאנים שלקטת או תן לי מה שמכרת בדמיהן, ופירוש דאף דחייב לשלם ליה מה דמשתרשי ליה אינו חייב להחזיר לו החפץ שמכר לו רק דמי התאנים ואפילו סובין וז"ב, וכיון שכן הטובח בשבת דקנהו בשינוי מכל מקום חייב לשלם דמיו דהשתא דמשתרשי ליה וכמה שוה השתא חייב לשלם לו, והכא הספק שלנו אם נשתנה אם קני להחפץ ודוק:
ונראה דתליא בפלוגתא דאי עביד מהני דפריך בתמורה מגזלן דקני בשנוי ופירשו רבנן דעל הגזילה פריך דבזה לא מהני לאפקועי אותו מרשות בעליו והוי כגברא אחרינא ותו לא מועיל השינוי לקנותו, ומשני משום דרחמנא גלי והשיב את הגזלה כו' אשר גזל אם כעין שגזל כו'. ולפ"ז דלא הוי מועיל להפקיע אותו מרשות בעליו ע"י שינוי רק במה דאוקים רחמנא ברשותיה לענין חיוב אונסין, וא"כ במקום דקלבדר"מ דחיוב אונסין לא רמיא עליו לא הפקיעה תורה אותו מרשותו של בעלים, ולא מהני מה דגזל ועבר אמימרא דרחמנא, אבל למ"ד מהני הלא מהני הגזל והוי גזלן וקני בשנוי כמוש"כ תוספות בריש פרק הגו"מ דסברא היא כו' יעו"ש היטב. אף דאין עליו עשה דוהשיב ולא נתחייב בכלום מצי להפקיעו אע"ג דרחמנא אמרה לא תגזול והוי גזלן, דגדר שם גזלן הוא הפקעה מרשות בעלים ולקנותו בשינוי. ומעתה יתכן לומר דזהו מה דמסיק בסוף הסוגיא בתמורה איכא בינייהו שנוי קונה, דכוונו בהאי גוונא דקם ליה בדר"מ ולא נתחייב בהשבה ודוק:
ולפ"ז יתכן לפרש הסוגיא דפרק הספינה יתיב אביי ואמר להאי שמעתא, איתיביה כו' הגונב כו' והרי כיס דבר הגבהה הוא ואפ"ה קני במשיכה כו', דיפלא א"כ היכי מחייב לענין שבת הא אין דרך הוצאה בכך ויעוין תוספות, ובזה נימא דכיון דלגבי קנין הוי דרך הוצאה מתחייב בהוצאה זו לענין שבת הואיל ועיילא לרשותיה לענין קנין להתחייב משום גנב. אמנם ז"א דהא מיפטר משום קם ליה בדר"מ וסוף סוף לא קני ליה להתחייב באונסין אך הא קני להוציאו מרשות בעלים לעייליה לרשותו לענין לקנותו בשינוי או יאוש אחר כך ומיגו דחשוב לענין זה מועיל גם לחיוב שבת וכמו דאמרו בכורות (דף י') הואיל ואיסורו חשובו יעו"ש וכיו"ב בכ"מ. אמנם זה תלוי בפלוגתא דאביי ורבא, וכאן כי אמר רבא לא הוי פריך מידי דע"כ בזוטרי אין דרך הוצאה, אבל לאביי דאי עביד מהני, ומהני המשיכה והגרירה לקנותו לענין לקנותו בשינוי, וכו' ומיגו דמועיל לקנין, חשובה גם הוצאה לשבת ולכן קם ליה בדר"מ ומסתמא מיירי בכל גווני ושפיר פריך ודוק היטב:

סוף הספר

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות גניבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה