אור שמח על משנה תורה, הלכות גניבה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ט · הלכה ג
במגיד שלא כדברי מי שפירש.
נ"ב, הוא הרמב"ן בפירוש התורה שחקר בזה, ומפשט המקרא דכתיב ונמצא בידו בתר ומכרו מורה שעל רשות לוקח קאי. ומש"כ ואעפ"י שפשט הברייתא מורה כן, יותר משמע כן מתוספתא ב"ק פ"ח או שמכרו ועומד בשוק יעו"ש. אמנם לדעתי פירוש הקרא דשאני דין דגונב נפש ומכרו מן כל שאר חייבי מיתות דעלמא, דבעלמא כיון שעשה תו אין לו תקנה, אבל כאן אף כי איכא סהדי דגנב ומכר מכל מקום כ"ז שלא העידו בב"ד והחזירו הנגנב לרשות עצמו או שהוציאו לחירות ואמר לו צא בכל מקום שתרצה כיון שיצא לחפשי קודם דאתו סהדי פטור המוכר והוי כמו שאמרו בגניבת ממון דאם חזרה קרן לבעלים קודם ביאת עדים פטור יעוין רש"י ב"ק ס"ח וכפל לא מחייב אלא כשנמצא כו' כשבאו עדים דכתיב או המצא תמצא בידו. וכן לענין חיוב מיתה כתוב ונמצא בידו שבשעת העדאת העדים יהיה עדיין בידו ויהיה גנוב אצלו ולא שהחזירו לרשות עצמו ודוק כי זה חדש: