אור שמח על משנה תורה, הלכות גניבה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה ו
עשה שליח לשחוט לו ושחט לו השליח בשבת הרי הגנב חייב בתשלומי דו"ה:
המשל"מ רמי מהלכות מעילה ויצא לחלק בחילוק חדש יעו"ש. ולדעתי נראה מובן אחר דהא דדייק רבינו לשחוט לו, היינו שישחוט לצרכו דאם לצורך השליח הרי היא מתנה וחייב משום מכירה, וכן פרש"י על נתן לאחר וטבח לא נתן במתנה אלא עשאו שליח לטבוח. וברור דהא דמחייב ע"י שליח הוא רק בטובח לצורך המשלח, ומפני זה כתב רבינו בהלכות מעילה שאין שליח לדבר עבירה בכל התורה כולה אלא במעילה בלבד, אע"ג דבטביחה ומכירה וכן בשליחות יד איכא שליחות לדבר עבירה, זה דוקא תמן שלצורך המשלח עבדו שליחותם, כן גבי שליחות יד אמר לעבדו או לשלוחו היינו שיטול שמן מהחבית עבורו וכמו אמר לעבדו שלצורך רבו עביד כל מה דעביד, אבל כי יטול אחר שמן מן החבית לצורך עצמו באמירת הנפקד לא מחייב הנפקד, לבד במעילה כי אמר לאחד טול חתיכה זו לאכול אותה חייב המשלח, ועוד כי בטביחה ובשליחות יד השליח לאו בר חיובא, דאטו מחויב השליח כי שחיט הלא תשלומי דו"ה אמר רחמנא ולא תשלומי גו"ד, כיון דלא גנב מרשות בעלים לאו בר שלומי כפל הוי וכן בשליחות יד כיון דאיהו לא הוי שומר לאו בר חיובא על שליחות יד הוי כמו"ש בשיטה מקובצת סוף המפקיד דהשולח יד בפקדון ע"מ לשלם לא מתחייב רק שומר דבעלים אפקיד ליה גביה, רק דהמשלח חייב בתשלומין ע"י מעשה שלוחו, אבל היכי דהשליח בר חיובא לעצמו רק כי איכא משלח רחמנא נטלה לחיובא דשליח ורמי על כתפיה דמשלח, לא מצאנו בכל התורה כולה ואבוהון דכולהו שחוטי חוץ דאינו חייב רק השליח כדכתיב הוא ולא שלוחו. ולפ"ז הא דאמר רבינו בהלכות מעילה דהיכי דאיכא איסור אחר ליתא לחייבו ע"י שלוחו. היינו כתמן שהשליח לצורך עצמו עשאה שהוא אכלה ובר חיובא הוא בכה"ג כיון דמחמת איסורא אחרינא רמי עליה להתבונן מה קא עביד והיינו משום איסור אכילת עולה לכן אף אם לא אמר לו לאכול בשר עולה כגון שהיו שאר חתיכות של הקדש עמהן תו לא פקע חיובא דמעילה ג"כ מעליו ולא רמי רחמנא על כתפיה דמשלח, אבל כאן דמשלח שלחו לשחוט לצורך עצמו והשליח אינו בר חיוב מתשלומי דו"ה לא מיפטר המשלח במה ששלחו לשחוט בשבת, דאטו אם מצוהו לעשות עוד איסור אחר שהוסיף על חטאתו פשע, משום הכי יפטר מתשלומי דו"ה זה לאו סברא כלל, והוצרכתי לכתוב זאת להוציא מסברת המשל"מ ודברי הטור מזוקקים ודוק:
ובזה יוצדק לנו דברי חידושים המיוחסים להריטב"א ב"מ על משנה דהשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה דישבע השוכר שמתה כדרכה שהקשה דאמאי פטור הא צריך לשבע שלא שלח בה יד השואל וכמו בפשע השני מתחייב השומר הראשון כן בשליחות יד, ותירץ דבפשיעה שע"י שפשע נאבדה הבהמה חייב הראשון שהרי קיבל עליו לשומרה יפה ומסרה למי שפשע בה, אבל בשליחות יד כיון שלא נאבדה ע"י שליחות יד זה רק שיתחייב על השליחות יד גופיה הא דמיא לאומר לשלוחו צא גזול שפטור דאין שליחות לד"ע כו', ותמהו האחרונים ובראשם הקצות דשליחות יד אתרבאי מעל כל דבר פשע דחייב ע"י שליח, ובמחכ"ת עד כאן לא איתרבאי רק ששלח יד השליח לצורך השומר הא שלח יד לצורך עצמו לא שמענו שיתחייב, וכאן כן השומר השני שלח יד לצורך עצמו פטור ובכה"ג אין שליח לדבר עבירה ופשוט מאוד: