אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יב · הלכה ט
ואם נשאת תצא:
ובהשגות ובקידושין כה"ג אם נשאת לא תצא עכ"ל. נראה כוונתו משום דקשיא ליה להוי נאמן העד שאמר נתגרשה במיגו דאי בעי שתיק ולא היה רק חד דנתקדשה ובכה"ג הלא ודאי אם ניסת לא תצא א"כ הא אית ליה מיגו. ואין לומר דבעי לפוסלה לכהונה דא"כ אם היתה גרושה וחללה מאי איכא למימר וכבר הרגישו בזה הקדמונים, לכן פירש, דבקדושין אמרו כה"ג אם ניסת ל"ת, אבל לכתחלה לא תנשא וכבר תמה בסוף פ"ט מהלכות אישות שלא עדיף מעד אחד אומר נתקדשה והיא מכחישתו דמותרת, ופירש שם דמיירי כגון בשאינה מכחשת כגון דעד אחד אומר אביה קדשה כו' א"נ פלוני זרק לה קדושין והוא אומר קרוב לה והיא אינה מכחישתו כלל בזה לא תנשא, כן סיפא מיירי שהיא אינה יודעת רק שזה אומר שאביה קיבל בעדה גט או שאומר שזרק לה גט קרוב לה דמגורשת הויא, א"כ א"ש כיון שהיא יודעת שנתקדשה ואם הוא יאמר שהיא לא נתקדשה או שתיק דילמא תודה לדברי העד שאומר נתקדשה ולא נתגרשה, ואיהי מכוון לקלקלה או לנסבה לכן אמר בענין שהיא אינה יודעת להכחישו ולכך לית ליה מיגו להאמינו, וא"כ הוי שנים שנתקדשה ועד אחד שנתגרשה ואין דבריו מועילים כלום, כן שיטת הראב"ד לפי דעתי, וזה דין חדש, אבל לא בא רבינו לפרש דינים שכבר נתבארו במקומם ודוק ואכמ"ל: