אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יא · הלכה כד
המארס בתוך צ' יום מנדין אותו [בזמן הבית]:
עיין הרב המגיד ששיטת רבינו שאין כופין אותו לגרשה, רק מנדין אותו שיהא בנדוי שלשים יום [בימים הקדמונים] מפני שעבר על דברי חכמים, וכמו במזלזל בדבר אחד מד"ס. ולפ"ז נתבונן בהא שפסק רבינו לקמן הלכה כ"ח אירס מעוברת או מניקה אין כופין אותו להוציא ולא יכנוס עד אחר זמן היניקה או עד שימות הולד. והיא שיטת ר"י דאורלייניש, ומקור ראייתו מהך דת"ר בפרק אע"פ מינקת שמת בעלה בתוך כ"ד חודש הר"ז לא תתארס ולא תנשא עד כ"ד חודש, ומכיון דתני לא תתארס למה ליה למיתני לא תנשא, אלא ע"כ דעבר ואירס, ודוקא לא תנשא הא להוציא אותה אין כופין אותו. ולפום שיטת רבינו לאו ראיה היא דאפשר דאעפ"י שאם עבר ואירס מעוברת או מניקה כופין אותו להוציאה, זה דוקא באירסה כשהיא מעוברת, אבל אם אירסה בתוך צ' יום ואח"כ נמצאת מעוברת אין כופין אותו להוציאה, ומש"ה תני לא תנשא. אולם זה לא יתכן רק למ"ד דבשוגג אין כופין להוציא אז יתכן דאם עבר ואירסה בתוך צ' יום הוי כשוגג לענין איסור מעוברת, ואם כה נאמר אין ראית הר"י דאורלייניש כלום, דאירס בשוגג מ"מ לא תנשא, ואולם ע"כ סברתו דשוגג לא שני מידי ממזיד וחיישינן שמא יבוא עליה, א"כ הוה"ד באירסה בתוך צ' יום ונמצאת מעוברת, ג"כ צ"ל דכופין אותו להוציאה אף אם תאמר דמשום גזירת הבחנה אין כופין אותו להוציאה. והנה מאריסיה דאביי דהתיר לו ליארס אחרי חמשה עשר חדש ורהט בתריה דלא למיעבד עובדא, אבל לא הצריכו גט, מזה הביא ר"י דאורלייניש ראיה דבאירסה אין כופין אותו להוציאה וזה ראיה גדולה אם לא נחלק בין שוגג למזיד, [דתמן שוגג היה עפ"י הוראת חכם ועיין משל"מ]. והנה לשיטת רבינו דאירס בתוך צ' יום דאין כופין להוציא נראה סעד מדלא מצאנו בגמרא דמחלק בזה בין אשת כהן לאשת ישראל, דבאשת כהן אין כופין להוציא משום דאם יגרש תהיה אסורה עליו עולמית, וכמו דבעי הגמרא גבי מניקה, והא דאמר הגמרא משום דגבי מת בתוך שלשים יום דלא חולצת משום דכרשב"ג עבדינן ובכהן סמכינן על רבנן משא"כ גבי מניקה אמאן נסמוך. והנה אם נאמר דאירס תוך ג' חדשים כופין אותו שיוציאה בגט, א"כ אמאי סתם הגמרא, הא כאן איכא ר' יהודה ור' יוסי דסברי דארוסות מותרות להנשא, והנשים יתארסו, וא"כ בכהן צריך לסמוך על הני תנאי ואמאי סתם הגמרא, ואם נאמר דכיון דקיי"ל דעירוקי מסתיה, כן הוא הדין הכא בכהן אינו צריך לחוש לתקנתו דהא יהא מותר בה ע"י בריחה, ז"א, דא"כ אמאי פריך באשת כהן מעוברת לתקן שלא יוציאה בגט, ואמאי דהא לשיטת רבינו לקמן בהלכה כ"ח גם שמה עירוקי מסתיה, וע"כ משום דאין זה תקנה, דמאן עקר סיכיה ומשכניה ורהיט. אולם ז"א, דא"כ גם במניקת אם נשא אותה אחר ט"ו חדש דאיכא כמה תנאים בפרק אף על פי, נתיר אותה באשת כהן וזה לא שמענו. ורבינו כתב במפורש לקמן עבר ונשא מעוברת או מניקה בתוך זמן זה יוציא בגט ואפילו היה כהן, וכן מוכח מהא שהוכיח הר"י דאורלייניש מאריסיה דאביי דאמאי לא הצריכו גט, ושמא אריסיה דאביי היה כהן ואם היה מוציאה בגט היתה אסורה עליו עולמית, ולכן סמכו על רבנן דקא שרו אחר ט"ו חדש, וע"כ דסבר דאין חילוק, ודוקא במת בתוך שלשים דרבנן חולקים על רשב"ג סמכינן אדרבנן ונסתר דברינו. אולם יש לומר דבמניקה שאני דדוקא במת בתוך ל' יום דאם עבר לא עבר רק לדברי רשב"ג, הא לדברי רבנן הוית שריא להנשא תיכף, אבל במעוברת ומניקה שאם נשאה קודם ט"ו חדש הלא עבר לדברי הכל, ותו אחר כך אף לאחר ט"ו חדש אסור בה וצריך להוציאה בגט כיון שעבר על ד"ח, ואם יארסה או ישאר אחר ט"ו חדש יהא מותר בה אם הוא כהן, ונמצא זו לאחר ט"ו חדש צריכה גט וזו תהא מותרת לכן לא חילקו חכמים. ולפי זה א"ש הסעד שהבאנו לשיטת רבינו דאין כופין אותו להוציא את אשתו ודוק:
וכן מוכרח, כיון דסובר דבאירס מעוברת או מניקה אין כופין אותו להוציאה כן הוא הדין בהבחנה. וכן נראה דלא גזרו והחמירו חכמים טפי בהבחנה, מהא דאמר בפרק אעפ"י א"ל רב פפי ואתון לא תסברוה מהא דתניא הרי שהיתה רדופה כו' א"ל לאו אדעתין ומייתי כי היכי דלא פלוג גבי הבחנה כן לא פלוג גבי מינקת, אלמא דמינקת חמירא טפי, וכן בפרק החולץ (דף מ"ג), אמימר שרא ליארס ביום תשעים א"ל כו' חוץ מיום שנתארסה בו ההוא לענין מינקת אתמר כו' אלמא דבמינקת החמירו טפי, וטעמו כיון דאיכא משום פקוח נפש חמירא טפי וזה דלא כמו שכתבו רבנן בתוספות לשיטת הרי"א דבהבחנה החמירו טפי ודוק. ובירושלמי דסוטה פ"ד אסר אפילו מת הבן בתוך כ"ד חדש ובכ"ז לא נזכר כלל בירושלמי איסור אירוסין, ודאי משום דירושלמי סובר גבי הבחנה דהלכה כר' יוסי דחשש לגיטין ולולד, פירוש דהיכי דמצי להיות ולד וליכא גט כמו אנוסה אינה צריכה להמתין, כן היכי דאיכא גט רק שאי אפשר להיות ולד כמו בארוסה מותרת להנשא, והיכן גזר הך גזירה דהבחנה, רק היכי שנתגרשה בגט ויכול להיות שהיא מעוברת עיי"ש. דמוכרח דמפרש דברי ר' יוסי כמו שפרש"י ותוספות ביבמות, דסובר כל הארוסות ינשאו [ודלא כהפ"מ] וכיון דפסק כר' יוסי, לכן גבי מעוברת ומניקה ג"כ שריא אירוסין ולכן לא נזכר כלל בירושלמי איסור אירוסין וז"ב. וכ"ז סעד לרבינו להקל באירוסין שלא נכוף אותו לגרשה בגט:
ושם בירושלמי ר"ז בשם רב, גדולה ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה, היוצאת בגט צריכה להמתין שלשה, הדא מסייע לר' מאיר דר"מ חשש לגיטין, ופירושו דבפ"ק דיבמות הלכה ב' פוסק כר' יהודה דממאנת עד שירבה שחור על הלבן יעו"ש. ולכן אמר שאם מיאנה כשהיא גדולה אינה צריכה להמתין ג' חדשים, וקטנה היוצאת בגט צריכה להמתין ג' חדשים. ולכן הוא כר' מאיר דחשש לגיטין הא במיאון לא בעיא ג' חדשים, אע"פ שהיא גדולה וראויה לולד, אבל דלא כר' יוסי דלדידיה קטנה אינה צריכה להמתין ג' חדשים, ורב לטעמיה אזיל פ"ק דחולין דאמר אבל חכמים אומרים יש מיאון במקום חליצה ועיין רא"ש סוף פ' אלו נערות ותוספות פרק חזקת (דף ל"ה), לכן אמר גדולה ממאנת. ודע, כי לפי שיטת הירושלמי אנוסה א"צ להמתין ג' חדשים [בלא טעמא דמתהפכת, כמו דמוכח מהא דפריך מהך דסוף פרק ד' אחין ושם סבורה שהיא בעלה ועיין ש"ק], רק באשת איש שנאנסה דהולד ממזר משום תיקון העולם בא המתנה ג' חדשים, וא"כ הא דמתיר בקטנות, הלא בזה צריך למיגזר קטנות אטו גדולות, לכן אמר רב גידל בשם רב דהוראת שעה הוא או דלא שכיח, ואזיל לטעמיה כאן דגזר בקטנה ג"כ ודוק, כנ"ל פירוש הירושלמי בס"ד: