אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ט · הלכה יד
הנה במתנה שנינו בפרק יש נוחלין הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה, ובגמרא רמי מגט דמספקא לן אם מועיל, ומשני התם מספקא לן אם תנאה או חזרה, אבל הכא הכי אמר ליה גופא מהיום ופרי לאחר מיתה. ובירושלמי פרק מי שאחזו הלכה ג' רמי בזה ואמרו חברייא בשם ר' יוחנן אינה איסרטה, ר"ז בשם ר"י אינה כגיטין אינה כמתנה אר"א במתנה מכיון שאמר מהיום מתנה גמורה היא לאי זה דבר כתב בה לאחר מיתה לשייר לו אכילת פירות ובגיטין מכיון שכתוב מהיום בגט כרות הוא לאי זה דבר וכו'. וכפי הנראה דמפרשי חברייא טעם אחר. וצ"ב מה זה. ונראה פירושו ע"פ מה דאמר בבלי פרק האומר דלר' יוחנן דסבר מעכשיו ולאחר שלשים הוי שיורא ותפסו קדושי כולהון כשרגא דליבנא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט נימא כל גיטא דמשייר בה ולא כלום הוא, ומשני רבא גט להוציא ומיתה להוציא מה ששייר גט גמרתו מיתה, וא"ל אביי מי דמי גט מוציאה מרשות יבם מיתה מכניסה לרשות יבם, פירוש, דבמיתה אינה נפקעת מרשות בעל ומיבמה וגט מוציאה ומרחקה מהבעל, א"כ זה אמרי חברייא אינה איסטרה [לא זו הדרך] דאם כתב מתנה לאחר מהיום ולאחר מיתה שפיר רמית אמאי לא הוי ספק חזרה ספק תנאה. אבל משנתנו דיש נוחלין בכותב נכסיו לבניו דהמתנה מקנה אותה לבניו ומשייר לאחר מיתה, ומיתה מכנסת נכסיו לבניו כי הבנים נוחלין אותו ומה ששייר בהמתנה גמרתו מיתה ודוק. ולפ"ז אף אם כתב נכסיו לחד ברא מכ"מ מיתתו גומרת המתנה דאי לא הוי רק חד ברא ירית הוא לכן מתחיל המתנה מחיים וגומרת במיתתו, ויעוין ב"ק דף פ"ח משום דראוי ליורשו הוא כו' הכא לאברוחי לנכסיה מבריה אתי כו' והבן. ולפ"ז מוכרח מדתנן מכרן האב מכורין עד שימות דאין האב יכול לחזור מהמתנה, אף שלר' יוחנן מתחלת המתנה מחיים ונגמרת לאחר מיתה, ולפ"ז מהיום ולאחר שלשים לר' יוחנן אינו יכול לחזור מן הקדושין, קודם שנגמרו השלשים יום, והא דאמר בירושלמי בשמועה דיעוד פ"ק דקדושין אילו האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום שמא אינה מקודשת לשניהן מכבר לשירצה, הרי דמדמה מעכשיו ליעוד ויכול לחזור וזה לכשירצה דאמר, נראה לפרש דפירושו דכיון דקדושי שני תופסין א"כ מצי אמר אדעתא דתיאסר לי לתשמיש לא בעינא, דאני קדשתיה באופן שתהא מותרת לי ולא שתתקדש בתוך שלשים לאחר ותהיה אסורה לי [דאיתתא לבי תרי לא חזיא] והוה כטעות במקח אף שנעשה אחר הקדושין כיון שלא נגמר מצי טעין הכי וכדאמר ב"ק דף ק"י אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין כו' דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה, ועיין תוספות כתובות (דף מ"ו) ד"ה שלא כתב אלא לכונסה, ועיין ירושלמי ב"ב ודוק היטב: