אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ט · הלכה ב
כיצד האומר לאשתו כו' אלא לאחר ל' יום אינה מגורשת כו' ואם מת הבעל או אבד הגט וכו' אינה מגורשת:
עיין מגיד שכתב פשוט הוא שכל שאין הגט חל עד אותו הזמן צריך שיהיה קיים בשעה שהוא חל כו', אבל בירושלמי פ"ז הלכה א' זרק לה את גיטה ואמר לא יהא גט אלא למחר תפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש. ונראה פירושו, משום דירושלמי סובר דכותבין אפילו בעודו קורדייקוס אעפ"י שקורדייקוס דמי לשוטה, ולא כתלמודין דמחלק בינו לשוטה משום דסמיא בידן ואפ"ה כיון שזכתה בגט ורק חלות הגט למחר תו מועיל אף אם חל כשאינו בן דעת, וכן כשעשה שליח לכתוב וליתן תו אף אם נעשה שוטה מצי לגרש השליח [וכן צדד הפר"ח דמה"ת כשר גם בשוטה יעו"ש]. וכן זורקין עליו מדם חטאתו, אעפ"י שהוא שוטה, ולכן אם זרק בתוך ד' אמותיה או בכל מקום שיכולה ליטלו וזהו קרוב לה ואמר לא יהא גט אלא למחר והלכה ומונח כעת בסימטא וכי"ב, כיון שבעת הנתינה היה קרוב אצלה תו חל הגט למחר אף שהלכה, ובעת חלות הגט לא היה קרוב לזה. וזה לר' יוחנן לפי שיטת הירושלמי, אבל שיטת תלמודין אינו כן כמ"ש רבינו. אמנם שיטת הירושלמי ודאי לר' יוחנן כן הוא משום דכבר זכתה בהנייר רק חלות הגירושין למחר ולא מיירי כאן באחזו קורדייקוס כמו דמשמע לישנא, ופירוש המפרשים תמוה מאד ודוק בזה: