אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ז · הלכה ד

פרק ז

וכן השני אם חלה משלחו ביד אחר ואפילו מאה וא"צ עדים לחזור ולעשות שליח בפניהם:
הנה מרן המשל"מ נסתפק במי שעשה שליח להולכה ואח"כ ביטל השליחות ועשה שליח אחר אם זה השליח השני רוצה לעשות שליח כגון שנאנס מהו שיעשה שליח לאותו האיש שביטל שליחותו, מי אמרינן שכבר גילה הבעל דעתו דלא ניחא ליה שיהיה זה האיש שליח להוליך הגט, או דילמא מכחו הוא דמקפיד שלא יהיה שלוחו אבל מכח שלוחו אינו מקפיד ומסתברא כצד הראשון עכ"ל. ולדעתי יש לפשוט זה מהא דפרק יש נוחלין דף קל"ג, ת"ר מעשה באדם אחד שלא היו בניו נוהגין כשורה עמד וכתב נכסיו ליונתן בן עוזיאל מה עשה יונתן בן עוזיאל מכר שליש והקדיש שליש והחזיר לבניו שליש בא עליו שמאי במקלו ותרמילו, כלומר להתווכח עמו על שעבר על דברי המת שנתכוין לתת לו ע"מ שלא יהנו בניו מנכסיו דכמאן דא"ל הריני נותן לך נכסי ע"מ שתמכרם לצרכך דתיהני בדמיהן ולא ע"מ שתתנם לבני דאיכא אומדן דעתא דלהכי יהיב לו ואעפ"י שלא פירש, וה"ק ליה שמאי ליונתן חזרה שהחזרת לבניו אינה כלום דא"כ לא הוי מתנה והוי כמו שהפקיד לך נכסיו ע"מ שלא יהנו בניו וחזור וקח אותן דקיי"ל מצוה לקיים דברי המת עכ"ל רשב"ם. הנה טרח הרשב"ם כ"כ, דק"ל כיון שפירש ע"מ שלא יהנו בניו מהם א"כ כיון שנתן לבניו המתנה בטילה ושוב בניו יורשים אותו וא"כ תו יהנו בניו מהם. לכן האריך הרשב"ם לפרש, דהחזרה שהחזיר לבניו אינם כלום וחזור וקח אותן, הרי הוא למעיין ישר אומדן דעתא דא איכא הכא בתוספת מרובה דכאן ביטל לזה האיש מלעשות שליח להולכה, וחזר שלוחו ועשאו לזה האיש שביטל לשליח להוליך הגט, הוי כמאן דא"ל הנני משוה אותך שליח ע"מ שלא תעשה לפלוני שליח, ואפילו פירש שתעשה שלוחים עד מאה כנהוג, מ"מ אמרינן דלעשות שליח לזה האיש שביטלו ודאי לא כוון. ואין לומר הא יונתן בן עוזיאל פליג על שמאי ולית הלכה כשמאי, ז"א דטעמא אמר אם אתה יכול להוציא מה שמכרתי והקדשתי אתה יכול להוציא מה שהחזרתי לבניו ועיין רשב"ם ודבריו אינם מבוררים כמו שהקשה רמב"ן בחידושיו, והעיקר עפ"י דברי רבינו אשר שתירץ על הקושיא שנתקשו בה רבוותא איך אמרינן דכל מתנה שאינם שאם הקדישה אינה הקדש אינה מתנה, הא בהא לך אתרוג במתנה ע"מ שתחזירהו לי החזירו יצא אעפ"י שלא יכול להקדישו דכיון דא"ל לי מידי דחזי ליה קאמר, ותירץ דבהקדש לא תלי מידי, דה"ה מכירה ומתנה אינה מתנה עד שתהא ברשותו לעשות בה כל צרכי חפצו, והיינו דוקא כשנותן לו בסתם אבל אם פירש דבריו אפילו נתן שלא ליתן ושלא למכור ושלא להקדיש ושלא יעשה בו דבר כי אם דבר אחד הויא מתנה לאותו דבר, ה"נ אף אם פירש ע"מ שלא תתנם לבני הוי מתנה חלוטה והתנאי מילתא אחריתא, אבל כי לא פירש ונתן מתנה בסתם ודאי דעתו שיהיה שלו לגמרי וכל מה שירצה יעשה כחפצו בנכסיו, שאל"כ לא יהיה יכול למכור ולהקדיש וכל הנך מילי כיון שאינו שלו לגמרי, ומה שיתן לבניו לא איכפת ליה דהוי כמו אחר שיתן לבניו, אבל כאן הלא אף בלא עשאו רק שיהא בעצמו שליח לא שיעשה שלוחים ג"כ מהני, וכי עושה שליח שליח הלא אינו מכחו שאף אם מת שליח קמא ג"כ השליח עביד שליחותו וכדמר בר רב אשי, וכן לשיטת כמה רבנן בתראי השליח הראשון אינו יכול לבטל שליח שעשה, א"כ עדיין מכח בעל אתי וכדאמר איתא לבעל איתא לכולהו ודאי דכאן טעמו של שמאי עיקר שאומדן דעתא דמוכחא דאינו צריך לפרש כלל, דעל דעת זה עשאו שליח ונתן לו רשות לעשות שלוחים באופן שאותו שביטל משליחות לא יהא שליח להוליך הגט, דאילו הוה ניחא ליה לא היה מבטלו משליחות שעשאו. אולם מצד הסברא נראה אם לא ידע השליח מהך עובדא שביטל שליחות זה האיש והבעל המגרש בעשייתו לשליח ובנתנו לו רשות לעשות שלוחים יודע שזה השליח אינו יודע מהך ביטול שליחות קמאי, בכי הא אמרינן דמדהוה ליה לפרש ולא פירש אמרינן דעליו לא הקפיד שאף אם יעשהו לשליח ג"כ מהני ונתרצה לזה, וכמו דאמרינן בפ' מי שהוציאוהו (דף נ') או שאמר לעבדיו צאו וערבו כו' מצעו עליו את התחום לא יזוז ממקומו, אעפ"י שע"ז לא כוון מ"מ מדלא חש ולא פירש ש"מ שנתן להם רשות שאיך שירצו יעשו וידם כידו, וזה נ"ל נכון לדינא בס"ד:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה