אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה כ
אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת וכו' הרי הן בטלים והוא אומר הן:
במי שמגרש אשתו, וטרם הגירושין ביטל כל מודעי כנהוג, ואחרי כן הלך ובטל את הביטולים וכיו"ב, מי אמרינן דזה גופא גלוי דעתא דאין רוצה בקיום הגט ותלוי זה בגלוי דעתא בגיטא בפלוגתא דאביי ורבא ואם הוא קודם כתיבת הגט תליא בפלוגתת הב"ח והדעה שהובא ברמב"ן פרק חזקת אם שם גלוי דעתא מלתא הוי. אך לדעתי נראה דאין זה גלוי דעת שאינו רוצה הגט רק גלוי דעת שיהיה ברשותו לטעון טענת מודעי ולמסור מודעי, ע"ז אומר שמתחרט מהשבועות שנשבע שלא לבטל אבל לא שאינו רוצה בהגט, ומנא אמינא לה ממה שפי' רש"י בנדרים (דף ס"ט) על הך דיש שאלה בהפר שאם הקים הנדר ונשאל אחרי זה מהחכם על ההקמה אינו מופר בזה הנדר רק בעי שיפירנו אחרי זה, שאין זה גלוי שרוצה בביטול הנדר, רק תמן אם הפיר בלבו אינו מופר מכל מקום לא הוי כאילו הוציאו בפיו שיהא מופר, רק שאינו רוצה בההיקם, כן הכא כי נשאל על השבועה שנשבע שלא לבטל הגט אין זה ביטול הגט, רק רוצה להיות חפשי בבחירתו, אבל לא שיהא הגט בטל ודוק, ולמעשה צריך עיון: