אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ה · הלכה יח
כתב הגט כו' וכן אם נתן הגט בחצרו ומכר לה החצר או נתנו לה כיון שקנתה החצר כו' נתגרשה:
צ"ע בלא ידעה שהגט מונח בחצר מי מתגרשת, דאפשר דבכה"ג בטלה המקח והמתנה דגט חוב הוא לה, וכיון שזכתה בחצר תהא מתגרשת אף עפ"י שאיננה רוצה בהגירושין, לכן אנן סהדי דבדא לא ניחא לה בהך מתנה, דכיון דמגיע חוב לה גדול יותר מזו המתנה, ורבינו נסים פרק השולח בשמועה דפרוזבול בהך דאם אין לו קרקע דמזכהו ע"י אחר שכתב ומכאן נ"ל שזכין לאדם שלא בפניו אע"פ שמן הזכות נמשך לאדם חובה שהוא יתר מן הזכות כמו התם דע"י זכוי הקרקע כ"ש כותב עליה פרוזבול, ואולי כן הכא אע"פ שע"י המתנה נמשך לה חובה שנעשה חצירה וקונה לה הגט, בכ"ז הא בענין המתנה גופא לא הוי חוב, אך כאן בעת התהוות הקנין מהחצר נעשה הגירושין דאי לאו הכי הא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע וע"כ דגיטה וחצירה באין כאחד. ובספר תורת גיטין משמע דפשיטא ליה להרב דאם נותן לה גט בחפץ ומקנה לה החפץ במתנה והיא אוחזת בראש החפץ שמתגרשת בכה"ג אף שלא ידעה מהגט המונח בהחפץ, יעוין סימן קל"ט סעיף ט"ו. ולא ידעתי מנא פשיטא ליה להרב מלתא דא, אך מה שלא ידעה מהגט המונח בחצירה בזה פקפק קצת הרשב"א אם חשוב חצר משתמר עיי"ש בחידושיו פרק הזורק דדעתו דבהודיע לעדים סגי ולא דמי לישינה דאין לה יד כלל יעו"ש ודוק היטב: