אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ב · הלכה טו

הלכה יב

ואם כתבו ונתנו קודם שיבריא הרי זה פסול:
עיין כסף משנה. והנה הפרי חדש תירץ דכיון דעשה שליח כשהוא בריא תו אף דהמשלח בעת עשיית השליח שליחותו אינו בר קנין מועיל מן התורה, ודוקא כי מת דפקע אישותו והיא של יתומים או של יבם לכן לא מהני. וכן משמע לשון רש"י בפ"ק (דף ט') לא יתנו לאחר מיתה דכל כמה דלא מטא גיטא לידיה לא הוי משוחרר וכיון דמית קדים תו לא הוה שיחרוריה שיחרור דנפקא ליה רשותה מיניה וחייל עליה רשות יורשין, הרי פירש משום דהוא ברשות אחר וכאילו צוהו לשחרר עבדו של יתומים. ובדף ס"ו פרש"י לאחר מיתה מי איכא לאחר שמת מי מגרשה, הוא טעם שאין המגרש בחיים ולאו בר גירושין הוא. אולם אם נאמר כן, דכיון דעשאו שליח לא איכפת לן במשלח רק שיהיה ברשותו עדיין, לכאורה תלוי בזה אם נאמר דרק הפעולה של השליח הוי כאילו פעל המשלח אז שפיר צריך המשלח בר קנין ובר דעת באותה שעה שעושה השליח אז נעשה כאילו פעל המשלח, אבל אם נאמר שהמשלח הוא עושה השליח כגופו וידו של השליח חשוב כידו של המשלח. תו איכא למימר דכיון דכבר נעשה השליח לא איכפת לן במשלח אם בר דעת ובר קנין הוא. וכן משמע הך דבפ"ק דתמורה (דף י'), א"כ מצינו כו' ושותפין עושין תמורה כגון דשוו שליח לאקדושי וערש"י דהוי מקדיש יחיד, ואם נאמר דהוי כמו דאקדשי אינהו ע"י פי השליח אם עשו פעולת הקדשו ההקדש שלהן והלא על שמם נקרא והוי מקדישין רבים, וע"כ דמתייחס אל השליח טפי והוא הבע"ד, וזה סעד נכון:
ובזה יש לומר דתלוי מה דפליג הפר"ח סי' ק"ך על הרמ"ה באם גירש השליח בנייר שלו מי מהני, דכתב, דכיון דהשליח במקומו לא בעינן תו דליהוי הגט משל בעל אלא כיון דהוי משל השליח סגי, ג"כ תלוי בזה, דאם נימא דרק הפעולה חשוב כאילו עשה המשלח ודאי בעי שיהיה נייר של בעל דאז נעשה כגירש הבעל בנייר שלו, אבל כי הוי נייר של שליח אטו מי עדיף מאילו הנייר של אחר שלא הקנה להבעל והוי כאילו גירש בנייר של אחר, אבל אם גוף השליח הוא עכשיו לגירושין כמשלח יש מקום לומר דסגי שיהא משל שליח. ויש לתלות בזה גם ספק האחרונים בהלכות חמץ אם הקנה השליח מטלטלין אגב קרקעות של עצמו מי קונה, דאם נימא דרק דהפעולה חשובה כאילו עשה המשלח א"כ צריך להיות הקנין דוקא אגב מקרקעי של המשלח, דאז המטלטלין והקרקעות באים מאחד, ודלא כמוש"כ המקור חיים בזה עיי"ש:
ולכאורה הוא פלוגתת בעלי התלמוד בריש פרק האיש מקדש (דף מ"ב), רב אמר שליח נעשה עד אלומי קא מאלימנא למלתיה, דבי ר' שילא אמרי אין שליח נעשה עד כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו הוה ליה כגופו ומייתי אח"כ פלוגתא דתנאי בהא וקיי"ל שליח נעשה עד, הרי דבזה פליגי דר"ש סובר דהשליח נעשה כגופו של משלח, ורב סבר דרק שהפעולה של השליח מתיחסת אל המשלח והוי כאילו נעשה מגוף המשלח, אבל אין השליח בעל דבר שיהא פסול לעדות וז"ב. [ועיין מש"כ לחלק בין מידי דאיתא בהקנאה לגירושין וקדושין לקמן פ"ג הי"ב והוא חילוק נכון]. ובאמת הך דפרק כל הגט (דף כ"ט) בהא דשליח שעשה שליח ומת אם בטלה שליחותו דשני דמייתי מר בר רב אשי אילו מת בעל מידי מששא אית בהו כולהו מכח מאן קאתו מכח דבעל קא אתו כו' הא מאי הוכחה היא זו, דאילו כי מת בעל הוא טעמא משום דפקע רשותיה וחייל עליה רשות יבם וצ"ע. אולם זה מוכח דדוקא כי מכחא דבעל קא אתי, הא אם מכח השליח ראשון אתי השליח השני הוה בטיל שליחותיה דשני אם מת הראשון ואמאי הא בזה הוי שליח שני כשליח ראשון אם נשתטה או נתחרש דבזה מת כשנשתטה דמיא דמאי שנא, דאטו פקע מרשות הבעל כי מת ראשון, ועל כרחין דרק הפעולה דומה כאילו פעל ראשון ואם מת הראשון הרי לא חזי להך פעולה, והוא הדין אם נתחרש הראשון בטלה שליחות השני ובא מר בר רב אשי וחידש דמכוחא דבעל אתו. וכד הוינא טליא הארכתי בזה בפלפולים:
ואפשר עוד לומר דתליא בהך דבפרק נערה המאורסה (דף ע"ב:) דבעי בעל מהו שיפר בלא שמיעה, ופריך מהאומר לאפוטרופוס כל נדרים שנודרת אשתי כו' הפר לה דר' יונתן סבר שלוחו של אדם כמותו והא לא שמע בעל. והקשה הר"ן דכיון ששלוחו כמותו הרי שמיעתו כשמיעת בעל. ויפה תירץ הרא"ש דעל מידי דממילא לא שייך שליחות. ורק קושית הר"ן כך, כיון דהבעל עשאו שליח והוא המיפר נעשה כאילו הוא מי שבידו להפר וא"כ תלוי בשמיעתו דעל שמיעתו של המיפר קפיד רחמנא, וזה דוקא אם הוא נחשב כבעל דבר, אבל אם רק הפעולה נעשה כאילו פעל הבעל א"כ הוי כהיפר הבעל בשמיעת השליח וזה לא נכון דהוי כאילו מיפר הבעל בשמיעת אחר:
ויש מקום בראש לתלות בזה גם פלוגתת הרמב"ן עם רבינו בפ"ג מהלכות אישות אם השטר נכתב בקדושין מדעת השליח לקבלת הקדושין עיין מש"כ שם ותבין כי מה שבארתי דרחמנא קפיד שיהא מדעת המקנה זה לא שייך רק אם השליח נעשה כהמשלח וכי גמרינן תמן שיהא מדעת המקנה כגט שהוא מדעת המקנה, א"כ גם בגט אם המשלח נשתטה הלא מה"ת כשר השליח לגרש ולכתוב ספר כריתות כדברי רבינו כאן שאין הגט בטל רק פסול, כן התם אע"ג דמילי לא ממסרן לשליח בכ"ז כיון שהוא המקנה סגי בידיעתו בכתיבת השטר של המקדש ודוק. ויש לחלק בזה בסברות ואין רצוני להאריך וסמכתי על המעיין המבין מדעתו:
ואם נאמר בהא כפירוש הפר"ח בשיטת רבינו דכיון שהיה שפוי בעת צוויו אעפ"י שנשתטה אחר כך תו מהני דעת השליח כאילו היה דעת בהמשלח, א"ש הא דאמר בפ"ק דקדושין (דף כ"ג) בעי רבה לרשב"א עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו כיון דגמר לה לה מאשה כאשה. והדבר צריך ביאור דמפורש אמר רשב"א בשטר ע"י אחרים, ורש"י פירש וע"י אחרים דאמר שיזכה לו רבו גיטו כו' או הם עושים שלא מדעתו, וגם זה צריך ביאור, כי עביד שליח מאי הוי הלא יזכה בגט שחרור להעבד אטו כי שויא שליח מיגרע גרע ועיין תוספות וקדמונים בזה. אולם לפ"ז בצירוף דעת רבינו אשר בפרק האשה שנתארמלה גבי בר שטיא דשוטה אינו בר זכיה כעו"ג הואיל ולא אתי לכלל דעת. ונתבונן דפעולת הזכיה היא רק בשעת הפעולה שזכין לאדם שלא בפניו ושוטה שהוא עתים חלים או קטן זכין לו כמו שלא בפניו, א"כ כי נשתטה בעת קבלת הגט שחרור תו לא שייך זכיה, אבל מתורת שליחות כיון שנתרצה להיות שליח הרי נעשה ידו כיד המשלח ואיהו הוי בר קבולי גט שחרור אעפ"י שנשתטה אח"כ מהני, וע"ז שפיר בעי מהו שיעשה שליח ובאופן שלאחר עשייתו לשליח נשתטה העבד, מי נשתחרר ע"י קבלתו של שליח או לא, דשליחות ליכא גביה רק זכיה ובעת הקבלה אינו בר זכיה, וזה היה נכון, לולא שפסק רבינו בפ"ד מהלכות זכיה דשוטה אית ליה זכיה כמו קטן דאף יונקי שדים אית להו זכיה מה"ת כדילפינן מאיש אחד למטה כו' שכמה יונקי שדים היו שם, אע"פ דלעצמן לאו בר זכיה ושנינו קטן בן יום אחד זכין לו וכמוש"כ התוספות פרק המביא תנינא (דף כ"ב) בד"ה והא לאו בני דעה נינהו. וי"ל דחשיבי בני כריתות הואיל ואם הגדיל הקטן ונשתפה השוטה הוה בני כריתות, כן חשיב שוטה דאתי לכלל דעת ומש"ה א"ל זכיה ודוק. והנה שיטת הירושלמי דקורדייקוס דמי לשוטה ועל הך פלוגתא דר"י ור"ל בקורדייקוס מייתי לנשתטה אם נדחית חטאתו עיי"ש. הרי דסבר דגם בשוטה גמור לא איכפת לן בעת כתיבה ונתינה, אבל ע"כ לא מטעם הפר"ח דכיון דכבר נעשה שליח דהא מדמה גם נתן לה גיטה ואמר לא יהא גיטה אלא למחר ונעשה קורדייקוס דג"כ חל הגירושין ושם לא שייך סברת הפר"ח דאין כאן שליח, ועיין מש"כ בהלכות שבת פכ"ג ובהלכות זכיה פי"ב בדברי הירושלמי, ומש"כ בפרק כ"ג מהלכות מלוה ולוה בזה ע"ש דברים נכונים בס"ד ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה