אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ט · הלכה ז

הלכה ב

(אם) היתה הוצאה יתירה על השבח כו' אין לו מן ההוצאה אלא שיעור השבח נוטל מבעל השדה:
כן מפורש בגמרא דאמר אי בעית אימא בלוקח מגזלן כגון שיש לו קרקע הרי דמפורש דאין לו אלא הוצאה שיעור שבח מבעל הקרקע, אמנם בעיטור מאמר רביעי משטרות הביא בשם רבינו אפרים שחולק ע"ז דגזלן גרים ליה פסידא ומשלם ליה ההוצאה יעו"ש, ובאמת בירושלמי דפרק הניזקין ר"א בשם רבנן דתמן אין לך יורד ברשות וידו לתחתונה אצל שמעון כו' בשם רבנן דתמן אין לך יורד ברשות וידו על העליונה אצל ראובן, הרי דנגד ראובן הגזלן הוי כיורד ברשות וכדברי רבינו אפרים ויעוין ש"ק. ונראה לדעתי דהכא נחית הלוקח לשדה לא עבור הגזלן רק שמשביח לצורך עצמו ודמיא דין זה לבעל בנכסי אשתו שאם לא אכל יטול הוצאה כנגד שבח ולא המרובה על השבח, ורבו הסוברים בסימן קע"ח דגם שותף הוי כיורד ברשות ומ"מ אינו נוטל הוצאה המרובה על השבח, ובסמ"ע שם דלמד מיורד לנכסי אשתו [רק בשבח מרובה כאן נוטל השבח מחמת שקבל אחריות השדה ומשלם כפי מה שנטרף מאתו גם השבח אבל בבעל בנכסי אשתו נוטל כאריס], אמנם הירושלמי אזיל לטעמיה בפרק האשה שנפלו ה"ח אסי אמר והוא שתהא הוצאה מרובה על השבח אלמא דבעל בנכסי אשתו בהוצאה מרובה על השבח נוטל כל מה שהוציא והוה"ד בלוקח מגזלן שלא הכיר בה אע"ג דאדעתא דידיה לבד הוציא נוטל מה שהוציא אבל גמרא דילן מסיק התם ע"ט דנוטל הוצאה כשיעור שבח ה"ה הכא בלוקח מגזלן דאין לו רק הוצאה שיעור שבח כיון דאדעתא דידיה אשבח, ויעוין תוס' ב"מ י"ד סוד"ה תדע ואי בנגזל הא נגזל גופיה יהיה ליה יציאה ולפי ירושלמי הא צריך למיכתב עבור הוצאה היתירה על השבח ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה