אור שמח על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ה · הלכה ב
אסור ליהנות בדבר הגזול ואפי' לאחר יאוש כו':
והא דאמר בגמרא ודילמא משום דאיאוש מרייהו, הפירוש דזה ודאי כך דלוקח שעורים של חבירו לשלם לו עדשים ודאי דבישראל דעלמא אסור משום גזל ואף בדבר העומד להמכר דאדם רוצה בקב שלו כו' כמו שהאריך הט"ז סימן שנ"ט לחלוק בזה על הרא"ש, ומכש"כ בשאין התשלומין מזומן כמוש"כ הטור ודאי אסור, ומכל זה שלחו לדוד דמנך פורץ לו דרך כו' כמפורש סוף הכונס, ואף דזה לצורך מלחמתו, בכ"ז הוי פסיקא לגמרא דע"ז יפה כח המלך ליטול מבעלים שלא מדעתו ולשלם אחרי זה בממון, וכיון דלאחר יאוש אם אכלן אחר פטור רק דהחפץ הוא של בעלים, ע"ז יפה כח דינא דמלכותא אף שנוטלו אחר יאוש ע"מ שלא לשלם דהוי כמו דנאבד מן העולם דפטור ולכן כיון דאיאוש מרייהו מיניה דאם אחר אבדו מן העולם פטור, תו כי נוטלו המלך הוי כנוטל קודם יאוש ע"מ לשלם דמפיק מרשות בעלים, כן אחר יאוש בנוטלו ע"מ שלא לשלם נפיק מרשות בעלים ומותר לעבור עליו דגוף החפץ מצי להוציא מהבעלים וממון אין חייב אחר יאוש, וע"ז משני היכי מייאשי, וע"כ דאף קודם יאוש אין זה גזל דכח דינא דמלכותא יפה בכל ענין, ועיין לח"מ, ואין צורך למה דמוקי ההמ"ג דלא נמסר לרבים ודוק: