אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ד · הלכה יא

פרק ד

הטוען את חבירו וא"ל גזלתני מאה כו' ואם הודה שגזלו חמשים משלם ונשבע שבועת התורה על השאר כדין כל מודה במקצת שהרי לא הוחזק גזלן בעדים כו':
ואף שלדברי התובע הוא פסול לשבע שהרי גזלו, מ"מ סבר דצריך לשבע וכן סובר רש"י בפרק כל הנשבעין (דף מו) ד"ה ולא אמרן באדם בינוני דאינו נאמן אלא שזה אמר לקוחין וזה אמר שאולין אבל אם אמר לו גנבת אותם לאו כל כמיניה וישבע זה שלקוחין הן. והרמ"א סתם כן בסימן פ"ז סעיף כ"ה, אבל מה שהוא חשוד לדברי עצמו ולפי הודאתו שהודה הלא הוא חשוד, ובכ"ז אינו נעשה חשוד עפ"י עצמו וכמוש"כ רבינו בהל' טוען ונטען פ"ב הלכה ג' אין אדם נעשה חשוד עד שיבואו עליו עדים שהוא עבר עבירה ונפסל בה, אבל המודה מפי עצמו שהוא חשוד ושעבר עבירה שנפסל בה כו', שהרי אומרים לו אם אמת אתה אומר השבע, לא מפני שעברת עבירה אסור להשבע באמת, ואם שקר אתה אומר הודה לבעל דינך כו' ופשוט:
אולם הרי"ף בשו"ת הביא המחבר בסימן צ"ב סעיף ה' פסק שאם אמר שהוא חשוד כיון שהוא חשוד ע"פ עצמו אם רצה התובע נשבע ונוטל וצ"ע על מרן המחבר שבסימן צ"ב הביא דעת הרי"ף החולק, ובסימן ע"ה סעיף ח' סתם מנה לי בידך שגזלתני כו' ואם הודה מקצתו כו' משביעין אותו שבועת התורה, הגם שלפי הודאתו הוא חשוד וגזלן הוא, בכ"ז סתם כרבינו דאינו נשבע ונוטל, אמנם לפי מה שפרשו רבנן בתוס' פ"ק דב"מ דמן התורה לא פסול גזלן רק לעדות לא לשבועה ורבנן הוא דפסלוהו א"ש, דאימת תקנו רבנן לפוסלו דוקא עפ"י עדים לא עפ"י עצמו שאפילו לפי דבריו שהוא גזלן מ"מ לא ישבע לשקר, לכן בסימן צ"ב שאומר שהוא חשוד מן התורה סובר כהרי"ף, ועוד נראה דסברת המחבר כפי מש"כ הריטב"א שאפשר שעפ"י ספק מלוה ישנה וכיו"ב גזל ודוקא כי איכא עדים תו אין ספק כזה מוציא מידי ודאי להכשירו, אבל עפ"י עצמו שפיר תלינן בכל מילי ולא נקרא זה שמודה שהוא חשוד, ועוד יש לדון, שכיון שאומר עפ"י עצמו שהוא גזלן אמרינן דכבר עשה תשובה, והגם דצריך החשוד לחזור לכשרותו דוקא בתנאים מיוחדים שיתברר שחזר בתשובה כמפורש בפרק י"ב מהלכות עדות, זה דוקא כשנעשה חשוד עפ"י עדים הא כשאומר בעצמו שהוא גזל אמרינן שחזר בתשובה, ובמה שהודה שגזל אין זה מודה שהוא חשוד לשבע בשקר, וכ"ז מדוייק בלשון רבינו שהרי לא הוחזק גזלן בעדים, ומה שבסימן צ"ב כתב המחבר דעת הרי"ף דאם הודה שהוא חשוד, התם אומר שכבר העידו עליו במדה"י לפני ב"ד ופסלוהו לעדות ולשבועה ודינו דין חשוד, ע"ז שפיר כיון שלדבריו הוא חשוד שכנגדו נשבע ונוטל ודוק:
ומי יתנני להבין דעת אביהן של ישראל הר"י אבן מיגאש בחידושיו לשבועות במשנה דהנגזל כיצד ז"ל, לענין גזילה אם הגזלן אומר להד"ם כו' שבועת היסת ויפטר ואם הגזלן מודה לו שגזלו מקצת וכפר לו מקצת כיון שגזלן הוא א"א לשבע וכיון שאין שם עדים שגזלו א"א להחזירה על הנגזל, הלכך נותן לו אותו מקצת והולך לו בלא שבועה, ע"כ, ואינו מובן כלל, איך נאמן לפטור עצמו משבועה לגמרי, ואי משום דהתובע מודה שהוא גזלן ולדברי התובע אין יכולים ב"ד לחייבו שבועה, ולהפוך על שכנגדו לא תקנו חכמים היכי דאין עדים שהוא גזלן ולא חששו חכמים לתקנתו, א"כ איך יכולים לחייבו היסת כשכופר הכל, ואם סבר הנך טעמי דפרישית, תו הלא גם שבועת התורה יוכל להשבע, וצ"ע, אם לא דנימא דאזיל לטעמיה שפירש דמשו"ה לא אמרינן דנאמן מיגו דאי בעי כפר הכל משום דמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן, וניחזי בחשוד דמה"ת הא הוי מתוך שאינו יכול לשבע משלם כמוש"כ תוס' פ"ק דמציעא ואף לתירוץ רבה דאין אדם מעיז, הכא כיון דגזלו הלא שפיר אית ליה מיגו דחציף כולי האי למחטף מאינשי כש"כ דמעיז הוי, א"כ תו היה צריך להיות מהימן במיגו, רק דרבנן תקנו לנגזל וחשוד שיהא שכנגדו נשבע ונוטל, וכיון דליכא סהדי על מה שגזל ממנו, תו לא חששו חכמים לתקנתו, כיון דאין עדים שהוא חשוד, ובפרט לפמש"כ תוספות דמש"ה אינו נוטל שלא בשבועה, משום דלא שבקת חייא לחשוד, שכל העולם יעלילו עליו טענות שקר ויוציאו ממונו, כאן דלא שייך סברא זו כיון שלכל העולם אינו חשוד, תו מן הדין לפי דבריו שהוא גזלו הוי משואיל"מ, ותו מהימן במיגו דאי בעי כפר הכל דמיגו לאפטורי ממונא אמרינן, ואין אדם מעיז ליכא הכא כיון דחטף מיניה כש"כ דמעיז בפניו ולכך פטור בלא שבועה, אך מדוע פוטרו מהיסת צ"ב ודבריו צריכים תלמוד, ויש להאריך בנסכא דר"א ואכ"מ:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה