אור שמח על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ה · הלכה ב
שלשה שאכלו פת כאחד חייבין לברך ברכת הזימון קודם ברכת המזון.
בגמרא פליגי רב ור' יוחנן בשנים אם רצו לזמן אם רשות או לא. ת"ש שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן ואין רשאין לחלק, שלשה אין שנים לא, שאני התם דמקבע להו בחובה מעיקרא, ופירש"י ואי מפקעת להו מחובה וקמו ברשות וגדול המצווה ועושה כו' ולקמן טעמא דקוראין לו הא לא קוראין לו לא שאני התם דאקבעו להו בחובה כו' מורה דמשום הכי נשאר דיוק טעמא דקוראין לו הא לא קוראין לו לא ואין מזמנין לכן נראה דכיון דיתבו וקבעי בסעודתא אדעתא דחובה תו אם נחלקו אף רשות ליכא ואם רצו לזמן אין מזמנין. ונראה משום דבירושלמי מדמה פלוגתא דא לשנים שדנו אם דיניהם דין, דכמו דכאן איכא הזכרת שם שמים, כן התם איכא מושב אלדים, ואם דנו דיניהם דין, ובסנהדרין פריך למאן דאמר שנים שדנו דיניהן דין מהך דתנן אפילו שנים מזכין כו' ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין ואם איתא להוי כשנים שדנו, ומשני שאני התם דמעיקרא אדעתא דתלתא יתבי, לכן הדין של שנים בטל ומבוטל, וכן הכא כיון דמעיקרא יתבי אדעתא דתלתא ומיקבעי בחובה, תו בשנים ליכא זימון ואין מזכירין שם שמים ולכן טעמא דקוראין לו ומזמנין הא אם אין קוראין לו לא מצי לזמן ולהזכיר שם שמים אפילו ברשות כיון דיתבי וקבעי סעודתא אדעתא דתלתא כנ"ל ברור ומזה נראה לנו בשלשה שבאו משלש חבורות מצטרפין אף שלא אכלו אחר כך כדקיימא לן בפרק גט פשוט דף קס"ה בשלשה שבאין משלש בתי דינין דנחשבין בית דין ואינן צריכין להעיד בפניהם עוד הפעם כמו"ש רבינו שם עיי"ש, הכא נמי מצטרפין לזימון ומקרי מושב וקביעות, ובירושלמי פליגי בזה אם מצטרפין לזימון יעו"ש, וכן משמע מלשון רבינו לקמן הלכה יו"ד וכן פסק בשו"ע יעו"ש ודו"ק בכ"ז: