אור שמח על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה ב
אכל קמח מברך לפניו שהכל ולאחריו בורא נפשות רבות.
ועיין בכסף משנה בגמרא דף ל"ו קימחא דחיטי כו' שמן זית מברכין עליו ב"פ העץ כו' התם לית ליה עלויא אחריני הכא אית ליה עלויא אחרינא בפת כו' עיי"ש.
וקשה מהא דתניא לקמן דף נ: יין עד שלא נתן לתוכו מים כו' אלא ב"פ העץ כו' משנתן לתוכו מים מברכין עליו ב"פ הגפן כו' ואם כן קשה דיין עד שלא נתן לתוכו מים הא אשתני ובכל זה מברכין עליו ברכתו שעל הענבים גופייהו ב"פ העץ, ותמן ג"כ איכא עלויא אחריני היינו כשיתן לתוכו מים דאז יברכו עליו ב"פ הגפן ומדר' אליעזר נשמע לרבנן דבהא לא פליגי עליו, רק דסברו דעד שלא נתן לתוכו מים גם כן מברכין עליו ברכה חשובה, ודחוק לחלק דתמן ליכא העלויא מצד עצמו רק על ידי תערובות מים, אבל הכא המים שמערבין בהפת הלא האש מוציאו ורק ההשתנות מצד עצמו שנעשה לחם ואפוי ואית ליה בעצמותו עלויא אחריני, ויתכן לאמר דבקמחא אית ליה עלויא שכן יעשה לחם שחשוב טפי דלחם קרב ג"כ על מזבח כמו שתי הלחם וקדוש בהיכל כמו לחם הפנים וצד מזבח נותן חשיבות אצל ברכה כדאמר לעיל ריש פירקא, אבל יין דחשיבותו שיתן בו מים הוא רק להדיוט אבל למזבח חי כשר דוקא ולא מזוג כדתניא בספרי ויעוין פרק המוכר פירות צ"ז: לכן חשוב דלית ליה עלויא אחריני ואף ע"ג דאשתני במילתיה קאי ונכון.