אור שמח על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה יב
רבים שנתועדו.
עיין תשובת רבינו בכסף משנה ופשוט דהקושיא בגמרא להך לישנא דאמר רב ל"ש אלא פת דבעי הסיבה אבל יין לא בעי הסיבה כו' שאני אורחים דדעתייהו למיעקר ולכן גרע טפי מרבים שלא הסבו דהוי כמו דלא הוי ישוב ועד כלל, אלא ללישנא בתרא דיין לא מהני הסיבה פירוש דלא אשכחן [לרבינו] בהו דין הסיבה דאינו מעלה ביין מה דהסיבן, דבלא הסיבה ג"כ לא חשיבי ואחד מברך לכולן, אם כן אף אם תאמר דאורחין שאני דדעתייהו למיעקר ובכל זה בהסיבו אחד מברך לכולן חזינא דהסיבה מעלה גבי יין, וגבי אורחים מהני הסיבה שיהא אחד מברך לכולן ואיך אמרת דביין לא מהני הסיבה, הא מהני גבי אורחים, ומשני שאני התם דמיגו דמהני הסיבה לפת מהניא נמי ליין, ואם כן באורחים גבי יין לא מהני הסיבה וכל אחד מברך לעצמו וזה פשוט. ולפ"ז נפ"מ בין לישנא קמא ללישנא בתרא גבי אורחים אם מהני הסיבה גבי יין לרב, ורבינו לא הביא חילוקא דאורחים משום דלר' יוחנן אינו מוכרח ואורחים הוי כשאר אנשי, דבעי הסיבה גבי יין ודו"ק. אולם נראה לנו דזה דוקא באכילה שאין האחד מוציא ידי חבירו אם לא אכל דכל אחד מברך על אכילתו והנאתו, אבל ביין דהבדלה דבורא פה"ג מוציא האחד חבירו אעפ"י שלא שתה הואיל וחיובא עליו להבדיל ובלא ברכת היין ליכא הוי ככל שאר מצוות שאע"פ שיצא מוציא וכדקיי"ל בסוף פ"ג דרה"ש, בזה מוציא האחד את חבירו אף ע"פ שלא הסבו ולא ישבו, והא דמוכח מתלמידי דרב דברכת המזון בעי קביעות שיהא אחד מברך לכולן הוא משום דבירושלמי איתא דכל הברכות אעפ"י שיצא מוציא חוץ מברכת המזון שנאמר ואכלת ושבעת מי שאכל ושבע הוא מברך, ועיין דברי רבינו לקמן סוף פ"ה ובתשובה שהובאה בכסף משנה, ועיין בתוספות דף מ"ג ד"ה הואיל ואין בה"ב ודו"ק היטב בכ"ז. וזה כדברי האגודה שהביא הבית יוסף. ובתשו' מוהרי"ל סי' קל"ב.