אור שמח על משנה תורה, הלכות בכורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה ז
המטיל מום בבכור הואיל ועשה עבירה קונסין אותו ואינו נשחט על מום זה עד שיפול בו מום אחר.
רש"י פירש במשנתינו דהצורם אוזן לא ישחוט דבכהן קא מיירי, ונראה מדבריו דאם עשה הישראל בו מום ישחוט עליו הכהן, דלכהן לא קנסוהו עבור הישראל, וצ"ל דשאני מקטנים ועו"ג דנתכוונו להתיר דאסרו חכמים משום דלאו בני חיובא נינהו וא"כ יטילו מומים בכל הבכורות לכן כדי למיגדר מילתא שיזהרו הכהנים בבכוריהן אסרו חכמים לשחוט על מום זה, אבל ישראל גדול דבר חיובא ומוזהר בעצמו על הטלת מום דרחמנא גדרה בעדו רק שנקנוס אותו שלא ישחוט עליו זה דוקא בכהן עצמו שעבר והטיל בו מום אבל משום ישראל לא קנסוהו לכהן דלישראל אין פסידא בזה דלא ישחוט עליו. וכיו"ב שיטת רבינו בהלכות שבת פ"ו דבעו"ג בעי כדי שיעשו ולא בישראל דבני חיובא. ובאמת אפשר לפרש דרש"י סבר דאם הישראל עשה מום גם ר"א סבר דלא קנסוהו שלא ישחוט עולמית דמה לן לקנוס לכהן עבור ישראל, אבל לשחוט על אותו מום אף אם עשאו ישראל הלא אין צריך הכהן להרוויח בדבר עבירה ויהא דומה כאילו לא נעשה העבירה ולכן צריך להמתין על מום אחר, אבל לר' אליעזר דאסר לשחוט לעולם זה קנס גמור ואין לקנוס לכהן עבור הישראל, אבל א"כ הא דמסיק דאם מת לא קנסוהו לבנו אחריו אלמא דלא קנסו רק להחוטא לבדו א"כ אם הישראל עשה המום אין לקנוס בזה לכהן וגדולה מזו כתב רש"י בביצה (דף כ"ז) בשחטו ישראל אחר שלא ע"פ מומחה לא קנסוהו לכהן משום אחר יעו"ש באורך. וזה שפירש דמתניתין דוקא דאינה חשובה יותר מראית טריפה רק דלכהן קניס ובבכורות פירש באופן אחר כדמוכח שם ועיין ברא"ש בשם רמב"ן שם:
לכן נראה לפרש דרש"י פירש כן לפום מה דמסיק לעיל ריש פרק עד כמה דבבכור ליכא טובת הנאה לבעלים דאסור לישראל ליקח סלע מאחד כדי ליתנו לבן בתו כהן, א"כ אין לישראל שום קנסא בהא דלא ישחטו הבכור על מום זה לכן משום זה לא קנסוהו לכהן, אבל רבינו דפסק בפי"ב מהלכות תרומות דישראל רשאי ליקח סלע מישראל אחר כדי ליתנו לבן בתו כהן א"כ אית ליה ממונא בגויה דבכור ומיגו דהוי קנסא לדידיה במה דלא ישחטו עליו ויפסידו אותו הסלע שיקח מאבי אמו של כהן לכן גם הכהן אסור לשחוט על מום זה, דאל"ה ירוויח הישראל ונמצא דאם הישראל הבעלים עשו בו מום תלוי בזה שבארנו דפליגי בזה הטור ורבינו ז"ל ודוק. ולפ"ז אם ישראל אחר יצרום אוזן בכור ודאי שרי להכהן והוי כמו בשבת דלא בעי כדי שיעשו בישראל שבישל לאכול לאחרים יעו"ש. אמנם בפסקי מוהרא"י סימן קס"ט כתב דאין חילוק בין שישראל אחר מצוה לעו"ג או הבעלים ודאי דאסור. ואולי אפשר לחלק דמוהרא"י מיירי היכי דהמום נעשה ע"י אמירה לגוי דכתב החות יאיר סימן ל"א דכו"ע חשידי בזה דלא חשיב להו איסורא קנסינן כמו בקסדור ותינוקת, אבל היכי דישראל אחר עשה מום בידים דלא שכיח זה דאין אדם חוטא ולא לו אפשר דמותר לשוחטו ודוק: