אור שמח על משנה תורה, הלכות בכורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה יג
עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו אע"פ שהוא עובר בל"ת כו'.
גמרא ערוכה אחד בכור ואחד כל הקדשים כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים כו' עובר בבל תאחר. וברור דלא מחייב על שנה בלא תאחר רק בקדשי מזבח דבקרא כתיב כל הבכור ומרבה בספרי כל הקדשים מקרא דבקרך וצאנך הזכר תקדיש כו' שכל שמקדיש לד' הוא בזמן דשנה בשנה תאכלנו יעו"ש, ושם כתוב לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך כו' ומרבה מקרא זה דבקרך וצאנך תקדיש כל הקדשים לאיסור גיזה ועבודה ושם מפיק קדשי בדה"ב דאינן אסורין בגיזה ועבודה דמה בכור \שהוא קדשי מזבח יעוין בספרי, וכן אמרו בר"פ ראשית הגז ובכ"מ דקדשי בדה"ב אינן אסורין בגיזה ועבודה רק מדרבנן, כן לענין זמן דבשנה יעברו בבל תאחר אינו רק בקדשי מזבח לא בקדשי בדק הבית. ובזה א"ש השמועה בשלמא רגלים בלא שנה כו' אלא שנה בלא רגלים כו' הניחא למ"ד כו' כסדרן משכחת לה כו' ואם כן הך דאמר ר"ש פעמים חמשה כיצד נדר לפני עצרת חמשה פירושו בקדשי בדק הבית דשם אינו עובר בשנה בלא רגלים ודוק, ורש"י והרז"ה נדחקו בזה. שוב אחרי כותבי מצאתי קצת מזה בטורי אבן יעו"ש: