אור שמח על משנה תורה, הלכות בכורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה א
מ"ע להפריש כל פטר רחם כו' (והעברת כל פטר רחם).
נ"ב במכילתא אין העברה אלא הפרשה וכן הוא אומר והעברתם נחלתו לבתו, פירוש דכן כאן בבכור יוצא מרשות בעלים לרשות כהן ולכך אצל כהן עצמו כתיב תקדיש לד' כי אינו יוצא לרשות אחר רק הכהן הבעלים מקריבו ואוכלו בעצמו וכמו שסיים לפני ד' כו' תאכלנו ועיין לקמן הלכה ו', ולכן כתוב קדש לי כל בכור משום שבמצרים לא נתקדשו הכהנים לכן כתיב קדש ולמשנתינו היה כן עד שהוקם המשכן רק בוהיה כי יביאך כתוב והעברת לשון הפרשה ודוק:
בין שהיו שלימים בין שהיו טריפות.
נ"ב חולין (דף קל"ו) ולילוף צאן צאן מבכור מה בכור אפילו טריפה כו' ומנחות (דף ו') מה ליוצא דופן שכן אינו קדוש בבכורה ועיין רש"י שם, ומזבחים פרק טבו"י אין ראיה דאימור אחר כך נטרף. ואם האם טריפה מפורש בירושלמי פרק אין צדין ה"ד עגל בכור שנולד מן הטריפה, ובכור אדם אם נטרף קודם ל' יום פטור מפדיון ורבינו כייליה משום דשני ראשין חייב עיין סוף הקומץ רבה אע"ג דטריפה הוי ודוק: