אור שמח על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ט · הלכה ד
הי' אחד השוחט [הוא] את כולם כו' אחת מהן בלבד.
הנה אם נתערב עם מאה ומכרו כולן לאחד ושחט חייבין כולן במתנות לבד אחד מהן, וטעמו דלא שייך כאן לאמר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתועי דינא בהדיה משום דהוי קודם החיוב שהחיוב אינו רק בשעת שחיטה, והוי כמו כהן שמת תוך ל' יום והניח בן חלל דחייב הבן לפדות עצמו כמו שפסק רבינו פי"א הי"ב יעו"ש. ולא זכה הראשון שמכר אליו במידי ובפרק ו' מהלכות מעשר הכ"א דפטור היורש משום שכמי שהורמו דמיין דוקא, ולכן תני במשנה בזמן שמאה שוחטין את כולם דרק בשעת שחיטה תלוי. וא"ש דלא תני במשנתינו מעשר אע"ג דנראה דבזמן התנאים היה נוהג מעשר בהמה כמוש"כ תוס' שם, משום דנחית להשמיענו במכרו לאחד ומעשר אינו נמכר לא חי בין תם בין בע"מ ופשוט. ועיין ירושלמי דמאי פ"ג ה"ד נתנום לאדם אחד כבר נראה להיות ודאי, ומהירושלמי הזה מוכח דאם אחד מכר למאה צריכים ליתן לכהן, וז"א דדוקא תמן דכבר נתחייב אבל כאן החיוב בעת השחיטה דוקא ודוק. ועיין יבמות (דף ל"ז):