אור שמח על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה יא
אם יש בה טעם דגן חייבת כו'.
ירושלמי פ"ג ה"ה מתניתא דלא כרשב"ג כו'. דמשנתינו סוברת אם יש בנותן טעם מהדגן חייבת בחלה ורשב"ג סובר דבעי שיהא שיעור חלה בהחטים כו' רב הונא אמר טעמה דגן אעפ"י שאין רובה דגן כו' מתני' פליגא על ר' הילא [דסובר דבעי שיהא רובה דגן וטעמה דגן דרוב העיסה תהא מדגן הא טעם דגן לבד אינו מחייב להעיסה בתורת חלה] הנוטל שאור מעיסת חטים כו' אם יש בו טעם דגן חייבת בחלה, הרי דבטעם לחוד סגי, בגין ניתני דבתרה הטבל אוסר כ"ש מין במינו כו' בנו"ט. וברור דמשני דלהתחייב בחלה בעי שיהא רובה דגן אבל בטעם לחוד אינו מתחייב בחלה וסיפא מיירי שהשאור היה מעיסה שכבר הוטבלה לחלה והוי ככל טבל, ורק קמ"ל דבאורז הוי בשאינו מינו והוי בנו"ט, ולא דמי לנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך עיסה שהורמה כו' דשם מין במינו ואוסר בכל שהוא וכמו דתני סיפא, ופשוט, וכפי הנראה מהשגות ראב"ד שפירש כן יעו"ש בדבריו ודוק: