אור שמח על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה יג
הקונה אילן כו' שלשה יש לו קרקע ואעפ"י שאין לו אלא אילנות בלבד הר"ז כמי שקנה קרקע.
בהשגות א"א לא כי אלא מפני שבסתם קנה עמהן קרקע ואם פירש בלא קרקע אינו מביא כו' ואם דמה אותו למבריך ברשות טעה כו' ואם לאו מפני הספק לא היה מביא ולמבריך ברשות א"ד כלל שהמבריך עיקרו ברשות עצמו עומד כו' עיי"ש. ועיין כס"מ בשם הר"י קורקוס. ואני אומר כי שביבי אש הבריק לנו רבינו להאיר על ידם כל הסוגיא העמומה ורבותינו רצו לעוממם, וכי הוא זה, דהנה על מה דאמר הגמ' דמשום דמספקא לן אם קנה קרקע או לא מש"ה מביא בכורים נפלאתי מעודי, סוף סוף השתא דמספקא לן בדינא וקיי"ל דהמוציא מחבירו עליו הראיה הרי הוא ממון של המוכר ואם קדש אשה בקרקע זו הרי מקודשת להמוכר ולא תפסי תו בה קדושי אחר דכיון דממון שלו הוא והוא מתורת ודאי וקם דינא אפילו היכי דאח"כ איתא ממ"נ, וכמו דאמרינן בפרק החולץ בספק ויבם שאם אח"כ מת יבם לא אתי ספק ופליג בנכסי דשביק מיתנא ממנ"פ, דהוי כמו שקנה יבם הנכסים מן הספק כיון שפסקו לו ב"ד ותו לא מפיק מתורת ממ"נ, וה"נ כיון שכבר פסקו דאוקי ארעא בחזקת מרא קמא דהוא המוכר תו אין ללוקח קרקע ולא קרינא בהו אדמתך כיון שאין לו אדמה, ובפ"ק דב"מ אמר ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין מידו נמצא זה פוטר עצמו ממונו בממון של כהן, אבל אם מוציאין מידו לק"מ דהוי ממונו לגמרי וכבר כתבו הפוסקים דאף אם תקפו אין מוציאין מידו הוי כ"ז שלא תפס ממונו לגמרי ורק משום דהוי לקוח מקשה דפטור ממעשר ואיך נכנס לדיר להתעשר עיין קונטרס הספיקות כלל א' סימן ו', ומצאתי שכבר עמדו ע"ז האחרונים בשו"ת חמדת שלמה ועוד ולא העלו בזה דבר ברור, ולומר דהכא שאני שכל זמן שהאילן קיים יש לו קרקע דלא מצי אמר ליה עקור אילנך וזיל ויש לו קרקע ליניקת האילן רק אם יתיבש האילן אז אין לו קרקע ומצי א"ל עקור אילנך וזיל, נמצא דעדיין לא נפסק הדין דאין ללוקח קרקע עד שיתיבש האילן ואז יופקע מרשותו ויופסק הדין דאין לו קרקע. ודוקא בספיקא דדינא דאז כל זמן שלא פסקו הדין עדיין לא הופקעה הקרקע ממנו דאולי יתברר הדבר להיפך, כ"ז דחוק כיון דעכשיו אם יקדש אשה בקרקע של האילן כיון דהגוף שלו היא מקודשת, וסוף דבר הסוגיא צע"ג:
לכן דרך בה רבינו דרך חדש ודרך הקודש יקרא לה, וזה דרבנן קדמאי ומהם תוס' ב"ב (דף כ"ז) הקשו לר' יוחנן דסבר קנין פירות כקה"ג דמי א"כ בקנה אילן אחד בלא קרקעו אמאי אינו מביא בכורים, והמחוור מה שתירצו דשאני התם דהקרקע קנויה לו לכל מילי משא"כ באילן אין לו אלא יניקה לבדה ולא למישטח בה פירי וכיו"ב והיינו משום דקה"ג אלים טפי מהך קנין פירות דקליש טובא דאין לו רק קנין זמני בקרקע ליניקת האילן בלבד, ותו נראה דזה דוקא באילן אחד אבל בשלשה אילנות דחזינן דזה הוה שדה אילנות חשובה דיניקת האילן בשלשה אילנות נטועים בסדר הגידול הראוי חשובה ובטלה קנין הגוף של הקרקע אשר נשארה למוכר בהן, ופוק חזי דשלשה אילנות חשובים וחורשים כל בית סאה בשבילן, וחזינן נמי דהמוכר שלשה אילנות מכר להן הקרקע בסתמא מפני שהן חשובין ויניקת שלשה אילנות הוי קנין אלים, והקרקע בטלה לה וחשובה קנין הפירות שיש בהקרקע להלוקח יותר מקנין הגוף בקרקע שנשאר למוכר ושפיר מביא וקורא בשלשה אילנות אף אם פירש שגוף הקרקע קנוי למוכר ושייר לו הקרקע מקריא בכורי אדמתך דמה שיונקים האילנות הקרקע הוי אדמתך וזו סברא נכונה. אך זה ניחא לרבי יוחנן דאמר דקנין פירות כקה"ג דמי אבל לרשב"ל דקיי"ל כוותיה דקנין פירות לאו כקה"ג דמי א"כ אפילו אם נימא בהא דיניקת קרקע מן השלשה אילנות חשיבא עד שקנין שנשאר למוכר נעשה טפלה לה, מ"מ הוי כקונה שדה ביובל כיון שהקנין זמניי אינו מביא רק מד"ס לשיטת התוס' פרק יש נוחלין ואינו קורא לכו"ע. וע"ז נתבונן דלא דמי, ופוק חזי דקיי"ל בנקצץ האילן או שיבש דמביא ואינו קורא משום דלא מצי לומר האדמה אשר נתת לי ור' יהודה סבר דקורא דעיקר אילן ארעא הוא (פרק כיצד מברכין) אבל רבנן מאי טעמייהו לו יהא דלאו עיקר אילן ארעא אבל בכ"ז האדמה קרינא בהו, וצ"ל דאילן הוא הוא האדמה לדידהו. כש"כ דלא דמי אילן לשאר קנין פירות לגבי בכורים, וכיון דחזינן דיניקת האילנות חשיבא בשלשה אילנות דהקרקע טפילה דכל המוכר שלשה אילנות מכר מסתמא גם הקרקע א"כ שפיר קרינא בהו בכורי אדמתך כו' ועדיפא טפי ממכר לו שדה בזמן שהיובל נוהג דביובל ראשון מביא הלוקח וקורא משום דלא סמכא דעתיה דמוכר כש"כ הכא שהאילנות מכר לו לגמרי וכל הקרקע בטלה לגבי שלשה אילנות דשפיר מביא וקורא. ולפ"ז פשיטא לן דהכי קאמר, דמספקא לן אם סתם מוכר אילן לר"מ או שני אילנות לרבנן אם דעת המוכר להקנות עמהן הקרקע שלהן דמספקא אם הקרקע טפלה גם לגבי שני אילנות אצל דעת בני אדם וכמו דבג' פסיקא לן דעת האדם כן בשנים מספקא להו ולכך אם דעת האדם להקנות גם הקרקע דאצלן טפילה הקרקע בשתי אילנות תו מביא וקורא דעדיפא יותר מאם מכר המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג ביובל ראשון שהמוכר לא סמכה דעתו שתחזור לו דמביא וקורא ובפרט למ"ד דסבר קנין פירות כקה"ג [והוא ר' מאיר דמספ"ל באילן אחד] אם נימא דהקרקע בטילה אצל דעת ב"א אל האילן עד שאם מכר אילן בסתם רוצה להקנות לו הקרקע ג"כ ודאי דמביא וקורא דקנין הקרקע ליניקה חשיבא טובא. ואע"ג דבמבריך ברשות איכא למ"ד בירושלמי דאינו קורא היינו תמן שכל האילן ג"כ אינו שלו אבל הכא שכל האילן הוא שלו מביא וקורא לכו"ע וכמו שפרשתי, ומש"ה מכר שדה ואילנות בזמן שהיובל נוהג ביובל שני אינו קורא דהיא חוזרת ביובל עם האילנות והאילנות ג"כ אינם שלו לעולם משא"כ במכר אילנות בלבד שאינם חוזרים ביובל ודוק. ולא תותבן מפרק לא יחפור מעולא דסבר דבקנה אף הקרקע כ"ז שאין כל השש עשרה אמה לחלוטין שלו אינו קורא, דלרבינו חננאל דמטעם גזלן והיכי דסמיך שלא ברשות קאמר עולא א"ש כמובן, אלא אף לשיטת רשב"ם ותוספות ל"ק דודאי הך דעולא פריכא הוא לפי מה דקיי"ל אף במבריך בשדה חבירו ברשות מביא וקורא דודאי אין כל הגידולים מאדמתך, ואפילו למ"ד דוקא במבריך ברשות לעולם ג"כ קשה לעולא דבאילן שקנה הוא ברשות לעולם כ"ז שהאילן קיים ובכה"ג מביא וקורא לכו"ע. עיין ירושלמי דבכורים דמייתי תוספתא אם הבריך ברשות מביא וקורא ועולא אולי לא שמיע ליה או דלא סבר לה, ועיין רש"י בפירוש המשנה מה שהניח בקושיא כזה על עולא ממשנה יעו"ש היטב. ור' יוחנן דאמר מביא וקורא שע"מ כן התנה יהושע והנחיל את הארץ, פיק חזי בלשון רבינו ז"ל ואם היה האילן סמוך למיצר חבירו או נוטה כו' אעפ"י שחייב להרחיק וא"ש דר' יוחנן אמר בירושלמי בכורים דהמבריך לשעה מביא וקורא, ועיין תוס' ב"ב (דף כ"ז) סד"ה גזלן הוא שיהא מותר לסמוך דבלא"ה שרי יעו"ש, ועיין משל"מ פ"י מהלכות שכנים ה"ח דלשיטת רבינו חייב להרחיק וכמו שפסק שם ואכמ"ל:
ויש להתבונן עוד בהא דפריך בסוף השולח מהקונה שני אילנות מביא ואינו קורא הא שלשה מביא וקורא ה"נ בזמן שאין היובל נוהג, ולפי מה שפרשנו אף בפירש שלא מכר לו הקרקע שלהן ג"כ קורא ובאילנות לחוד ודאי לא הדרי ביובל ומאי מקשה, אמנם ע"ז יש כמה תשובות, חדא דאולי הך פירכא אזלא לעולא דבעי שיהיו כל הגדולים מאדמתך וע"כ דקנה קרקע שש עשרה אמה וכמו דאמר בב"ב שם ובסתם וא"כ הדרא ביובל, ועוד דבכולהו גווני קא מיירי אף בסתם שקנה עמהן הקרקע, ועוד דלמאי דלא ידע הך דרב חסדא דמחלק בין יובל ראשון ליובל שני והוי ס"ד דכל היכי דהקנין אינו לעולם והוא זמניי אע"ג דלא סמכא דעתו דמוכר שתחזור ג"כ אינו קורא ה"ה בשלשה אילנות בלא קרקע אע"ג שהקרקע בטלה להן מיהו זה דוקא כ"ז שהן קיימין אבל אם ימותו ויעקרו תו לא יטע אחר במקומם וא"כ אין בקרקע רק קנין פירות ואמאי קורא אבל לפי מה שפרשתי דר"ח מחלק בין יובל ראשון כש"כ באילנות דהן עיקר לגבי פירות ולא יחזרו להמוכר לעולם כש"כ דבטלה ארעא לגבי קנין של הקרקע ליניקת האילנות דהוא ביד הלוקח ומביא וקורא כמו שפרשתי בס"ד:
עוד ראיה לשיטה החדשה הנ"ל מהא דלא אישתמיט חד תנא למיתני דמכר שני אילנות חוזרין ביובל, ואין לומר דמספיקא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה דהא קיי"ל אין ברירה בדאורייתא ופירשו הקדמונים דמספ"ל ואפ"ה האחין שחלקו חוזרין ביובל, ואין לומר שאני תמן דקרקע בחזקת מ"ק קיימא ואמרינן דספק שמא לוקח הוי ותו קיימא בחזקת המוכר בעלים הראשונים משא"כ כאן גבי אילנות, זה בדותא דאם קנה קרקע תו הקרקע עם האילנות קיימי בחזקת מ"ק דהוא המוכר וא"כ הוי לר"מ ורבנן לחלוק, זה בשני אילנות וזה באילן אחד דלמר חוזרין בכה"ג ולמר בכה"ג, וע"כ כיון דעכשיו פסקינן דאין לו קרקע א"כ אין לו אלא אילנות בלבד ולאו אחוזתו קרינא [אע"ג דמקריא אדמתו] וכמוש"כ רבינו פי"א הי"ד מהלכות שמיטה ויובל ודוק. ונתבאר עתה דמש"כ רבינו ואעפ"י שאין לו אלא אילנות בלבד פירושו אעפ"י שפירש המוכר שאינו מוכר לו הקרקע, אבל באופנים שאם מכר סתם הוא מכור גם הקרקע אבל לא באופנים שאפילו בסתם לא קנה הקרקע דבכה"ג לא בטלה הקרקע ליניקת האילנות [ודלא כהכס"מ], ומ"ש רבינו לקמן פ"ד ה"ד הקונה שני אילנות כו' אם יש לו קרקע כו' פירוש לענין בכורים אם מקרי יש לו קרקע, פוק ועיין היטב בלשון רבינו: