אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יט · הלכה ג

פרק יט

בד"א בשהניח יותר על כדי שתי כתובות דינר אחד או יותר כדי שיחלקו השאר בשוה כו':
הנה לעיל פרק ט"ז כתב דאין כתובת ב"ד נגבית אלא מן הקרקע, וכאן לא זכר משום דעל המותר ודאי דמתקיים נחלה דאורייתא במטלטלין וכרבנן דפליגי על ר' שמעון בהא, ועיין פירוש המשנה לרבינו. ובירושלמי פליגי אמוראי דאיכא מאן דמוקים פלוגתייהו בהכתובות גופייהו אם נגבית כתובת ב"ד מן המטלטלין יעו"ש. אולם בבבלי אמר דלא מיבעי דעצם הכתובה אינן נגבין מהמטלטלין דהא אמם של היורשים ג"כ לא היתה גובה מן המטלטלים אלא אף הנדוניא אינן גובין ממטלטלין דככתובה שויוה רבנן. ויתכן דירושלמי לטעמיה אזיל בנדרים פרק ר' אליעזר, אפילו מוכר את שער ראשך וגובין מן המטלטלין א"ר בא אע"ג דתימר אין גובין מן המטלטלין אומר לו שיתן מהו לומר ליורשין לגבות מן המטלטלין כו', הרי דסובר דמניה דידיה אומרים לו שיתן אף אם אין לו אלא מטלטלין, ולכן יורשים הבנים זכות אמם במטלטלים אלו, ונוטלין בהם כתובת בנין דיכרין לת"ק, משא"כ בבבלי כי מקשה וכתובת אשה נגבית מן המטלטלין, משני קרקע שוה ח' מאות זוז, לכן אמר שפיר דאף בנדוניא ככתובה שויוה רבנן, והא דר"ש סובר דגם המותר דינר יהא ממקרקעי, טעמו דמותר בעי להיות כמו שתי הכתובות בעצמם ורבנן פליגי עליה. ולפ"ז אם המותר הוא מה שיש להיתומים במלוה אצל אחרים, אם נאמר דכתובה אינה נגבית ממלוה וכיו"ב דהוי ראוי תו גם המותר לר"ש בעי להיות מהם, וזה כמו שפירש רבינו בפה"מ דהיו שם נכסים בראוי כו' פירוש שהיה להם בעיסקא או במלוה אצל אחר, ולרבי דסבר דמלוה מוחזקת גבי בכור בפרק יש נוחלין (דף קכ"ה) א"כ גובה כתובה מהם ותו נעשית מותר. ובזה יש לפרש הא דאמר דינר משעבדי איכא בינייהו מה שמשעובד להן מה שלוה אחד מאביהם ומצאתי שהרגישו בזה. אבל דעת רבינו דכתובה גובה ממלוה, א"כ היה שם בראוי ע"כ פי' שנפלו להן מאחי אביהן, וא"כ הוא בכלל מועטין ונתרבו לכן השמיט זה רבינו ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה