אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יח · הלכה יג
אבל אם הניח קרקע יכולה היא לעכב וכו' שאין האשה והבנות ניזונות אלא מנכסים בני חורין:
משנה היא בפרק הנזיקין, וכבר העיר הכסף משנה שבמשנה שם אפשר הכונה אם מכר הבעל בחייו אז אינן ניזונות מן המשועבדין, אבל אם מכרו היתומים זה אין ראיה. אולם גם מהך שהביא הכסף משנה מההיא דמכרו או משכנו אין ראיה דתמן מיירי במזונות בנות שלפרנסת בנות מוציאין ולמזונות בנות אין מוציאין, אבל למזונות אלמנה לאו ראיה, וטעמא רבא איכא לחלק דבנות הלא האב אינו חייב במזונותיהן מחיים, אבל אלמנה דמחיים אישתעבד בעלה במזונותיה והנכסים משועבדים מחיים למזונותיה, אפשר דאין בכח היתומים למכור ולהפקיע שעבודה, ודמי להך דאמר בפרק הנושא את האשה (דף ק"ג) יתומים שמכרו מדור אלמנה לא עשו ולא כלום ומ"ש כו' יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו, התם לא משתעבדי לה מחיים, הכא משתעבדי לה מחיים, ואפשר דמזונות אלמנה דנכסים אישתעבוד למזונותיה מחיים של בעל אם מכרו יתומים גביא מהם, או אולי דשאני מדור דדבר מיוחד הוא ומשועבד לה והוי כמו אפותיקי משא"כ מזונות, ובאמת רבוותא בתוספות מסכת סוטה (דף כ"א:) ד"ה יתומים שקדמו ומכרו כו' נסתפקו בזה מסוגיא זו, וז"ל, אי נמי בית זו עצמו דרה בו בחיי הבעל משא"כ מזונות בכל יום צריכה למזונות, ולא דמי מזונות אשה למדור עיי"ש [אמנם בכתובות צ"ו: תוספות סד"ה ור' יוסי מוכח דאף אם מכרו יתומים למזונות אין האלמנה גובה מהן]. ובהשגות לקמן פרק י"ט כתב לחלק בין מזון אלמנה למזונות בנות לענין גביה ממתנת שכ"מ, משום דמחיים תפסא לה, הרי דאין ראיה ממזון בנות למזון אלמנה:
אמנם גמרא ערוכה היא בבבלי וירושלמי, בבבלי פ' יש נוחלין (דף קל"ט) בהך דשקיל וטרי אם בעל לוקח או יורש הוי, ופריך מהא דשלח רבין כו' מי שמת והניח אלמנה ובת נשאת הבת אלמנתו ניזונית מנכסיו כו' אא"ב יורש הוי מש"ה ניזונית מנכסיו אלא א"א לוקח הוי אמאי ניזונית מנכסיו, ואם תאמר דמכר יתומים לא מפקיע שעבוד אלמנה, הלא אף אם לוקח הוי הא הוה כמכר לאחר מיתה שמכרה הבת בנשואיה ושפיר גובה למזונות, הרי מפורש דמכרו יתומים אין אלמנה ניזונית מהם, וירושלמי הוא בפרק הכותב הלכה א', ר' ירמיה בעי קומי ר' זירא האחין שחלקו אלמנה ניזונית משלהן שלא תאמר יעשו כמי שמכרו ולא תהא ניזונית משלהן, פשיטא מכרו שלהן מכרו, פירוש, ואין האלמנה ניזונית משלהן רק בחלקו הנכסים ע"ז לא הוי חלוקה כמכר דהא בעל אדעתא דא כתב אנת כו' ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך, ואטו סליק אדעתיה שלא תהא ניזונית רק בשעה שלא חלקו, ומעיקרא אשתעביד לה נכסי אף לאחר חלוקה, הרי מפורש דמכרו יתומים אין האלמנה ניזונית מהן, ופליאה גדולה על רבותינו בעלי התוספות שנסתפקו בזה, ואולי דעתם, דהירושלמי אזיל לטעמיה דלא מייתי בהניזקין רק טעמא דלפי שאינן קצובין וכן לדידיה אזלא סוגיא דיש נוחלין, וכאן לאחר המיתה ג"כ אינן קצובין, אולם הם לא נסתפקו רק לטעמא דאינן כתובין אצל משועבדים ומעיקרא הכי איתקון, וזה לא איתקון רק למשעבדי שמכר האב, אבל למה שמכרו הבנים לא, כיון דיכולת בידה לעכב עליהן שלא ימכרו הקרקעות וזה דחוק מאד:
אולם צ"ע לדעתי על דברי רבינו האי גאון שהביא הרא"ש ריש פרק מי שמת דאם מכרו יתומים האידנא דאישתעבוד נכסים מטלטלין נמי מתקנת הגאונים למזונות בנות, אם מכרו גובה מן הדמים שבידיהן, הרי דסובר דאם מכרו יתומים קרקע הא דאין אלמנה גובה מהם, מפני שמה שלקחו עבור זה הוי מטלטלין. ומטלטלין דיתמי אין ניזונית מהן, וכן דעת התוספות בסוטה שם שכתבו וה"ה אם מכרו בנכסים מרובין מה שמכרו מכרו דמטלטלי לא משתעבדי למזונות, פירוש, דהדמים שבידי היתומים הוי מטלטלים, ולפ"ז אם החליפו יתומים בקרקע אז אלמנה ניזונית מהקרקע שבידן דחזר עלייהו שעבוד שהיה על הקרקעות שבאו מחמתן, וכן הבין בשו"ת רע"ק סימן קפ"ה, ולפ"ז מאי בעי ירושלמי בחלקו היתומים בנכסים אטו מי בעי דוקא בנטל אח אחד מקרקעי ואחד מטלטלין. ובר מזה תמוה מההיא דבכורות, במת האב לאחר ל' יום וחלקו בנכסים ומע"פ אינה גובה מן הלקוחות ואחין שחלקו מחצה לקוחות כו' לכן פטורין, וזה פלא דהא החליפו קרקע בקרקע וא"כ חזר השעבוד הראשון למקומו, ומ"ש מזון בנות למלוה ע"פ:
לכן היה נראה לדעתי דשיטת רבינו האי גאון כפי מה שצדדו רבוותא בתוספות כתובות (דף מ"ט:) בד"ה הוא ואשתו ניזונית מהם, דנזונית מן המתנה ודייקו מהא דאמר רבי מכרו או משכנו כו' ואין מוציאין למזונות, ולא חשיב נתנו, ודעת הגאון בספר שערי שבועות דמלוה ע"פ גובה מן המתנה עיי"ש. ולפ"ז בכל מקום שמוכרים קרקעות שהניח אביהן אף אם החליפום בקרקעות אחרות מ"מ לאו הך ארעא הניח להן אביהן, ואין זו המשועבדת להאשה ובנות, והוי כאילו המה נתנום בעד מטלטלים ובדמי המטלטלים לקחו עבור זה קרקעות ובדידהו זבני קרקעות, ולכן אמר בבכורות דאם חלקו אחין והמה לקוחות אין פדיון הבן נגבה מהם, כמו שאינה נגבית מן הלוקח, ושעבודא קמא איפקע דהא בדידיה לקח הקרקעות מאחיו, וכן בפרק הכותב גבי מזון האלמנה כיון דיכולת בידם להפקיע השעבוד ע"י מכר במטלטלין או במעות חזינא דהוי כאילו מכרו עבור מעות, ובמעות שלהם לקחו הקרקע השני דזכות היה להם למכור הקרקע במעות ולהפקיע השעבוד מהבע"ח במלוה ע"פ או מזון הבנות, אבל השתא דאיתקין דמטלטלים משתעבדים למזונות ואם נתנום במתנה ודאי דגובה מהן, א"כ לא מצי להפקיע שעבודן של אלמנה ובנות רק ע"י מכר ובכל מידי דלוקחים המחיר הוא משועבד להנושים אלמנה ובנות, א"כ הוי כמאן דזבין הקרקעות או המטלטלין בדמיהן של אלמנה ובנות, לכן לא פקע שעבודן ונשאר השעבוד על הדמים שבידיהן ודוק היטב: