אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יז · הלכה א
מי שהיה נשוי נשים רבות וכו' קודמת ליטול כתובתה כו' ואין לאחרונה אלא מה ששיירה שלפניה וכו':
ירושלמי פרק מי שהיה נשוי הלכה א', קידש רחל [וקידש] וכנס לאה וחזר וכנס לרחל, ע"ד דרבנן רחל קודמת, וע"ד דראב"ע לאה קודמת, [פירוש דלראב"ע דאמר אם מת מן האירוסין או גירשה אין לה רק מנה ומאתים לא תוספת, א"כ לאה קודמת לגבות לתוספת שנשואיה קודמין לשל רחל] אימר אף ראב"ע מודי מאחר שחזר וכנס לרחל רחל קודמת, למה זה דומה, לאחד שלוה מחבירו וא"ל אם לא החזרתי לך מכאן עד י"ב חדש יהיו כל נכסי משועבדין לך, הגיע י"ב חדש ולא החזיר נשתעבדו הנכסים מכאן ולהבא, [פירוש שהשעבוד מתחיל תיכף רק ע"מ אם יכנוס אותה, אבל אם אמר לו לא יהיו נכסי משועבדים לך אלא לאחר י"ב חודש לא נשתעבדו אלא לאחר י"ב חודש] ימים שבינתים תפלוגתא דר"מ ורבנן ע"ד דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים, ע"ד דרבנן בכסף נתחייבו. המאמר הזה סתום מאד, ולדעתי פירושו כך, דמצאנו דאם כתב דאיקני משתעבד גם לשיטת הירושלמי, והוא בהלכה ו', ולא כתב לו דאיקני ועיין פ"ק דב"מ הלכה ו' עיי"ש. ונראה לן טעמא, דאיקני משעבד, לא מפני שבשעבוד יכול לשעבד דבר שלב"ל, דבזה איכא שתי דעות בסימן ר"ט סעיף ד' בהגה"ה ועיין בש"ך שם שהעיר מהך דאיקני דמשתעבד, ועוד נדחקו גדולי האחרונים אמאי משתעבד דבר שלב"ל, ולדבר שלא ב"ל לא מצי משעבד אף שעבוד כדפריך פ"ק דגיטין גבי מעמד שלשתן וכן גבי יסבון תנן יעו"ש מש"כ, ונראה משום דאשכחן למאן דאמר שעבודא דאורייתא היינו דנכסי משתעבדי מטעם ערב דעלייהו קא סמכא דעתיה דמלוה וה"ה בכתב לו דאקני דחזינן דעל נכסים שיקנה ג"כ סמיך דאורחייהו דאינשי למזבן נכסי וסמוך מלוה עלייהו ומשום דקא סמיך עלייהו קא מלוה, וא"כ משתעבדי נכסי ממילא כדין ערב דכיון דגילה דעתו דעלייהו קא מלוה. ולכן אם כתב לו דאיקני משעתבד, דכיון דגלה דעתו חייל שעבודא ממילא, וא"כ אינו בכלל אין אדם מקנה דבר שלב"ל, וזה דוקא היכי דחזינן דהמלוה רוצה שישעבד לו דאיקני ועלייהו ג"כ סמיך, אבל כאן מיירי שהלוה אומר לא יהיו משועבדים נכסי עד י"ב חודש, א"כ הלוה הוא מעכב עד י"ב חודש ואיהו קא בעי דישתעבדו לו לאחר י"ב חודש. אבל המלוה אינו אומר כלום, ובפרט כיון דלא כתב לו דאיקני חזינן דלא סמיך על הני נכסי דיקנה, דאטו רק על מה שיקנה תוך י"ב חודש קא סמיך, וא"כ לאו ערבי הני נכסי שיקנה אח"כ, וא"כ נחקור אם שעבודא חייל לאחר שנים עשר חודש ואז הוי כמשעבד עצמו, והוי כל נכסיו שקנה תוך שנים עשר חדש בדין נכסים שקנה, או דשעבודא חייל מיום ההלואה והוי בכלל נכסי דאיקני שקנה אחר כך, וסבר הירושלמי כיון דהנכסים אינם משתעבדים רק לאחר שנים עשר חודש, ואז קא חייל שעבודא עלייהו הוי כל הנכסים בכלל נכסים שקנה, דחזינן על העת שחייל השעבוד, וכמו דכתבו תוספות בכורות (דף מ"ט:) סד"ה ודידיה, וכיון דחשבינן ליה כמלוה בשטר הוי כאילו נכתב לאחר שקנה הקרקעות יעו"ש, רק כיון שבארנו דבכה"ג לא הוי נכסי ערבי כלל, תו איך משעבד בכתיבת השטר הנכסים שיקנה בתוך י"ב חודש, שיהיו משועבדים לאחר זמן י"ב חודש, אם ימכור אותם לאחר י"ב חודש שיגבה מהן, דהוי דבר שלב"ל בעת כתיבת השטר, וזה תליא אם אדם מקנה דבר שלב"ל אז משתעבד ג"כ דבר שלב"ל, וכמו דאמר בפרק מי שמת (דף קנ"ז) ולרבנן דאין אדם מקנה דבר שלב"ל, ה"ה דאין אדם משעבד, וא"כ אינו גובה מן הנכסים שקנה בתוך שנים עשר חדש, לכן אמר ע"ד דר' מאיר דסבר אדם מקנה דבר שלב"ל ה"ה דאדם משעבד, ונשתעבדו הנכסים שקנה תוך שנים עשר חודש, וע"ד דרבנן דאין אדם מקנה דבר שלב"ל, ה"ה דאין משעבד ולא נשתעבדו הנכסים שקנה תוך י"ב חודש, ואם ימכור אותם לאחר י"ב חודש אינו גובה מהם, וזה שאמר ע"ד דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים בהשעבוד שמתחיל בהשטר דאז הוי כל הנכסים אף שקנה בתוך י"ב חודש בכלל דקנה, וע"ד דרבנן בכסף נתחייבו הנכסים מזמן ההלואה וכל מה דקנה לאחר הלואה הוי בכלל דאקני ואינו גובה מהם כיון דלא כתב דאקני ודוק:
ומזה יש להוכיח, באם מקנה אדם דבר שלב"ל עם דבר שבא לעולם, דיש שיטה לקמאי הובא בסמ"ע סימן ר"ג ור"ט יעו"ש דאמרינן מיגו דחיילא קנין על הדבר שבא לעולם חייל נמי גם על דבר שלא בא לעולם. ולפ"ז צ"ל הא דדאקני בעי הגמרא אם מהני הלא ג"כ צריך השיעבוד לחול על הנכסים שלא באו בעת ההלואה לרשותו, מיגו דחייל שעבודא על הנכסים שבאו לרשותו ומאי בעי, וע"כ דאימת אמרו הפוסקים דמהני באומר שיקנה הדבר שבא לעולם בעת שיבוא הדבר שלא בא לעולם דבזמן אחד תרווייהו מקנה ליה ושפיר אמרינן מיגו דחייל ע"ז חייל גם ע"ז, משא"כ כאן שהנכסים שקנה מכבר חייל שעבודא עלייהו תיכף, והנכסים שיקנה בתר כן, לא חלה השעבוד עד שיקנה ויבואו לרשותו. אולם בהך דירושלמי שאומר לא ישתעבדו נכסי אלא לאחר י"ב חודש, הרי הנכסים שקנה בתוך י"ב חודש משתעבדי עם הנכסים שמכבר המה ברשותו בזמן אחד, ותו אף לרבנן ישתעבדו מיגו דחייל שעבודא על הנכסים שבעת הלואה וכתיבת השטר היו ברשותו, וע"כ דלא כהפוסקים הנ"ל ודוק, וכן יש להוכיח זה גם מהא דפריך שם בבבלי משט"ח המאוחרין ואכמ"ל:
אולם דא בעי עיונא, דהנה שיטת הירושלמי בגיטין פרק הניזקין דמלוה ע"פ ומלוה בשטר ומלוה ע"פ מוקדמת, אפ"ה מלוה בשטר קודם עי"ש, באומר הרי עלי כו' שלא תאמר נזיקין ומלוה בעדים הנזקין קודמין יעו"ש. אע"ג דמלוה בעדים קודם בזמן וכמו כאן בהקדש שקודם לנזקין, אפ"ה נזקין קודמין עי"ש, דמפורש דמלוה בשטר קודם, ואיך אמר קודם ע"ד דרבנן רחל קודמת, הלא שיטת רבינו פרק יו"ד דכתובה מן האירוסין אף ע"ג דכתב לה אינה גובה מן המשועבדים, ולא עדיפא תוספת לרבנן מכתובה לראב"ע, וא"כ כיון שאינה גובה מן המשועבדין הוי כמלוה ע"פ, ותוספת כתובה של לאה שכונסה קודם הוי כמלוה בשטר, וא"כ מלוה בשטר קודם ושל לאה קודמת, וכן משמע גם בירושלמי סוטה פרק ארוסה הלכה א' מתניתא דב"ש כו' אר"י תמן טעמייהו דב"ש כו' ברם הכא יודעת היתה שאין ארוסה שותה כו' משמע דהמקשה ס"ד דארוסה תליא בהך פלוגתא דב"ש וב"ה במתו בעליהן אם נוטלות כתובה, והא טעמייהו דב"ש משום ששטר העומד לגבות כגבוי דמי, ואימת קא סברי ב"ש כגבוי דמי דוקא בשטר חוב שיש בו אחריות כדאמר בגיטין פרק השולח (דף ל"ז) דאפילו לב"ש באין בו אחריות נכסים לאו כגבוי דמי ומשמט, וא"כ כתובת ארוסה דאינה גובה ממשועבדים לכו"ע לא הוי כגבוי ולכו"ע אינה נוטלת כתובה, ומשמע דפלפולו שם גם על ארוסה, וע"כ דרבינו תמן קאי בלא כתב בכתובה אחריות וכמו שהביא הרא"ש בשם רבינו יונה עיי"ש ודוק:
וכן יש להביא ראיה מהך דאמר בפרק יש נוחלין (דף קל"ב) כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שט"ח כו' תקרע מתנתה ותעמוד על כתובתה, לפי מה שהכריעו הפוסקים דמלוה ע"פ ומלוה בשטר, מלוה בשטר קודם, א"כ איך מוקי לה הגמרא באשתו ארוסה וגרושה, איך יתכן לאוקמי הא בארוסה, הלא ארוסה כתובתה אינה רק לגבות מבני חורין, והשטר הזה הוא ביש בו אחריות מדטריף ממקבל מתנה, וכתובה שלה כיון דאינה גובה ממשועבדים לא עדיפא כלל ממלוה ע"פ ומלוה בשטר שיש בו אחריות קודם לה, א"כ אפילו אם כתובתה קודם, ג"כ מלוה בשטר קודם, ומה יועיל לה אם תעמוד על כתובתה, ודוחק לומר דאתיא כראב"ש דסבר בפרק נערה בכתובות דמנה ומאתים מן האירוסין, וע"כ דרבינו מיירי בלא כתב בכתובה אחריות, וכאן מיירי בכתב לה בפירוש אחריות, לכן אם כתובתה קודמת היא גביה ולא בעל חוב ודוק. אולם התבוננתי דלמה קאמר לעולם בשכ"מ, הא לפי מה דדחי הגמרא דבבריא ג"כ אמר אם כתב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס, ולא הוי נפ"מ כלל בין בריא לשכ"מ, וא"כ מצי מיירי מתניתא בשכ"מ ובבריא ולא הוי רבותא כלל טפי במה דאמר דמיירי בשכ"מ, אך לפ"ז א"ש דהר"י אבן מיגאש פסק דמלוה ע"פ טורף ממתנת שכ"מ שאינה חלה אלא לאחר מיתה וכיורשין הויא, וא"כ מצי מיירי בשט"ח שאין בו אחריות, וטורף בכ"ז ממתנת שכ"מ וא"ש ודוק היטב: