אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יד · הלכה ו
המדיר את אשתו כו' אמר לה תשמישי אסור עליך וכו' לא נדר כלום:
עיין לעיל פי"ב בלח"מ שעמד לשיטת רבינו דשעבודא דאשה לא אלמוה רבנן וכמוש"כ הר"ן דלא צריך לאלומי דאו יתיר נדרו או יוציא ויתן כתובה ואם בעי למיתן לה כתובה ולהוציאה הלא בידו בכ"ז להוציאה בעל כרחה, ולמה יאלמו רבנן לשעבודה יעו"ש, א"כ קשה למה אלמוה לשעבודא דאשה כאן, ותירץ המשל"מ משום דכאן גבי תשמיש שניהם משועבדים זה לזה והואיל דאלמוה לשעבודא דבעל בזה אלמוה לשעבודא דאשה, וק"ל טובא למה יאלמו השעבודים ומה התועליות, אם לא תועיל איסורו הנאתו עליה, יועיל מה שיאסור הנאת תשמישה על עצמו, וכן גבה למה יאלמו ומה התועליות, א"כ תאמר הנאת תשמישך עלי ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו, ואפשר היה לומר דזה יאסור הנאת תשמישו עליה משום שאף אם יבוא עליה לא יהא עובר איסור כלל. אבל לאסור הנאת תשמישה עליו אם לא יהא זהיר בנדרו ויתקפנו יצרו ויבא עליה אז יעבור על לאו דבל יחל. אבל לשיטת רבינו בהלכות נדרים לא יתכן, דהוא כתב שם בפ"ה דהמדיר שמהנה למודר אין המודר לוקה, ובפ"י הלכה י"ב כתב דהמדיר לוקה משום בל יחל, ואם יאמר קונם תשמישי עליך ויבא עליה אז הוא לוקה משום בל יחל, ואפ"ה לא איכפת ליה שמא יעבור על נדרו דמידע ידע דמיזהר זהיר, וכיון דדעתו לאסור תשמישה הדק"ל מה התועליות באלמות השיעבוד יאמר קונם תשמישך עלי, ולמה יעמידו חכמים דבריהם נגד דין תורה, דמה"ת קונמות מפקיעין מידי שעבוד במקום שאין תועלת מזה, וכש"כ לשיטת רבינו דבמזונות לא אלמוה משום דאין תועליות וכמוש"כ הר"ן בשיטתו וצ"ע. וצ"ל כמוש"כ הלח"מ דבעונה דצערא דגופא דאפילו תנאי לא מהני ודאי דלא אלים לאפוקי השיעבוד בקונם ומה"ת לא מהני, ורבינו נסים בנדרים פ' ואלו מותרין (דף ט"ו) שכתב דמשום דאלמוה לשעבודא לכן כופה ומשמשתו, אזיל לטעמיה שם בפרק אין בין המודר (דף ל"ה) דהמדיר לחבירו והאכילו המודר לוקה ולא המדיר, א"כ זה עלול טפי שהוא יאמר קונם תשמישי עליך משיאמר תשמישך עלי, דכה"ג דתשמישי עליך אף אם יעבור לא יהא עובר בלא יחל ושפיר מהני מה דאלמוהו ודוק, ועיין במוהרי"ט ח"א סימן נ"ה ובט"ז סוף סימן רל"ד:
אולם לקמן פכ"א הלכה י"ג נדרה שלא להניק בנה כופין אותה ומניקתו, הא קונמות מפקיעין מידי שעבוד, ואין לומר דאלמוה רבנן לשעבודא דבעל, דמה התועלת, תאמר הנאת יניקה עלי כמו שפירשו רבנן בתוספות פרק אע"פ (דף נ"ט:) ד"ה כגון שנדרה היא וקיים לה, ולומר דכיון דאלמוה רבנן לשעבודא דבעל גבי מעש"י, תו אלמוה לכל מילי, דחוק. ואפשר דכיון דמה"ת הלא אף אם אסרה הנאת הנקתה עליו לא שייך עליו איסור, דהנאה דממילא היא, וכמו דתנן גבי מודר הנאה וזן את בנו ואת אשתו אעפ"י שהוא חייב במזונותן, רק האיסור על הקטן שאסרה דדה עליו להניק, וקטן להאכילו בידים אין אסור מה"ת, לכן לא חלקו חכמים והשוו דבריהם כיון שמשועבדת לו לא תוכל להפקיע והקטן מותר להניקה. אולם לשיטת רבינו דהמדיר לוקה קשה, דהא מה"ת עבדא היא איסורא, ויש להאריך וצ"ע כעת: