אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יג · הלכה יג
המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה:
ובירושלמי, וכן היא שנדרה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה תצא בלא כתובה שלמחר מתו מוטל לפניו ואין בריה משגחת עליה, ורבינו לא הביא אם כי הביא מהירושלמי הך דשלא תלך למרחץ כו' שהוא בירושלמי וכאן השמיטו, ועל כרחין דעת רבינו כמו שפסק רבינו נסים דזה הוי נדרי ענוי נפש ויכול להפר או דברים שבינו לבינה, וכמבואר בפרק ואלו נדרים דטומאת מת אית לה צערא, וכיון דיכול להפר ולא היפר תו הרי איהו נתן אצבע בין שיניה ויוציא ויתן כתובה, וזה ברור. אולם דא צריך ביאור לפי מה דפריך הירושלמי וכי יש מדיר חבירו מחיים ומשני בתלה הנדר במזונותיה, ופריך דא"כ תמתין שלשים ומשני בשנדרה היא וקיים לה, וא"כ כאן דתני רישא המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל, ע"כ בשהדיר באופן זה שנדרה וקיים לה ויוציא ויתן כתובה משום דאיהו נתן אצבע בין שיניה, וא"כ איך תני סיפא דתצא שלא בכתובה, כיון דביד הבעל היה להפר, וצ"ל דאיירי במקניטה ונדרה דבכה"ג לכו"ע הוא נתן אצבע בין שיניה לשיטת הירושלמי, ובזה מיירי רישא במקניטה וסיפא באינו מקניטה, רק שנדרה מעצמה והוא לא היפר ולכן תצא שלא בכתובה, משום דהיא נתנה אצבע בין שיניה ודוק, ושיטת רבינו כבר בארתי: