אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק י · הלכה טו
מקום שאין ב"ד יושבין בו אלא בב' וה' בלבד בתולה נישאת ביום ד' שאם היתה לו טענת בתולים ישכים לב"ד:
יש לחקור, אם קטנה ניסת ג"כ ביום ד', דכיון דפתויה אונס הוי, ולא שייך רק באשת כהן, משום אשת כהן לחודא לא גזרו רבנן, או לא פלוג. ולכאורה משמע מהא דתנן תינוקת שלא הגיע זמנה לראות כו' ב"ש אומרים נותנין לה ד' לילות כו' הגיע זמנה לראות וניסת ב"ש אומרים כו' ובה"א עד מוצאי שבת ד' לילות. ויפלא מדוע לא נקט ברישא גבי לא הגיע זמנה לראות בש"א נותנין לה עד מוצ"ש ד' לילות, ועל כרחין משום דלא הגיע זמנה לראות הוא עד ימי הנעורים, וקטנה אינה ניסת ברביעי משום דפתוי קטנה אונס הוא, וזה דקדוק חזק. אולם לשיטת רבינו לקמן פ"ב מהלכות סוטה דפתוי קטנה אוסרתה לבעלה ודאי דהוא הדין קטנה ניסת ברביעי ואין חילוק כלל, וצריך לומר לשיטתו, משום דקטנה בת מיאון אינה נאסרת כמ"ש רבינו שם, ואף לבית שמאי דנשואה אינה ממאנת ג"כ לא מתסרא כמו שכתב המשל"מ גבי חרשת להלן (פרק י"א), ולכן ודאי לא ניסת ברביעי, ומשום הכי לא תני בדברי בית שמאי בלא הגיע זמנה עד מוצאי שבת וכמו שכתבתי ודוק: