אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק טו · הלכה י
האשה שבאה לתבוע מבעלה לגרשה כו' ויתן עיקר כתובה בלבד כו':
לא הזכיר כאן רבינו חרם שהזכיר למעלה בהלכה ט' שמא אינה יודעת בו בודאי שאינו יורה כחץ, ונראה מזה דהעיקר בכונתו כמו שהארכתי בשיטת רבינו בהלכות טוען, דבתבעו ואומר איני יודע אם פרעתיך דאינו מחרים עליו (בימים הקדמונים), דבלא תבעו אם אינו יודע הפרעון ג"כ חייב לצאת יד"ש ולכן אין בזה חרם, דדל התביעה מהכא ג"כ הוא חייב לצאת יד"ש, ולכן לעיל דהוא אומר דממנה שהיא מתקשה בשעת תשמיש או שפולטת הזרע, והיא אומרת מפני שאין יורה כחץ, אם האמת כדבריו שהוא יורה כחץ והחולי הוא ממנה, הלא הוא אינו מחויב כלל בכתובה, כיון שאינה ראויה להוליד והחולי הוא ממנה וכמו שכתב בהלכה ח', א"כ הוי איני יודע אם נתחייבתי שאינו יודע אם יורה כחץ שלא קים לה בגויה, אבל כאן דהוא אינו תובעה לגרשה ואינו טוען עליה, רק שהיא אומרת שאינו יורה כחץ, אם איננה יודעת הלא אף לפי דבריו ג"כ חייב ליתן לה כתובה, רק כיון שכופית אותו לגרשה, א"כ כיון שהוא שלא כדין אינו מחויב ליתן לה הכתובה והוי כאילו פרע לה הכתובה, א"כ הוי כאיני יודע אם פרעתיך ודל טענתה מהכא ג"כ מתחייב לצאת יד"ש למיתב לה כתובה, ולכן אין על טענתו להחרים אותה פן תתבענו שלא כדין כיון שאינו טוען עליה שום חולי ואינו רוצה לגרשה דלית ליה בה פגם מידי, רק שאם אינה יודעת שהוא אינו יורה כחץ אין לה לכופו לגרשה, וכי כופה אותו ומגרשה הוי כמו פרעון על החוב הכתובה שמחויב ועומד ומציא למכור לכתובתה בטובת הנאה, רק שהשתא הוי כפרעון והוי איני יודע אם פרעתיך, ובזה אין חרם סתם כמו שנתבאר שיטתו בהלכות טוען בדברינו באורך בס"ד, דזה בודאי היכי דלא טעין מידי ואינו רוצה לגרשה אמרינן דאימור מקרה הוא דלא ילדה ואימור תלד ואית לה כתובה, ולא על זה אמר רבינו דחזקה דהחולי הוא ממנה, רק כשבא לגרשה וטעין דבגרמא דילה לא ילדה אז אמר רבינו דמפסדת כתובה אם לא טענה דאינו יורה כחץ ודוק. והנה בפירוש המשנה לרבינו סוף נדרים הדברים מדויקים בענין החרם, אבל ביבמות אינו מדויק, ששם כתב שמחרים בשם מי שיודע שאני יורה כחץ ולא תודיע הדבר, וז"א לפי שיטת רבינו, דחרם איננו רק על מי שטוען טענה ששקר ודל טענתו מכאן וכמוש"ב בהלכות טוען תו ליכא חיובא ודוק, וראה עוד בספר בני אהובה ותבין דברינו היטב: