אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ט · הלכה ו

פרק ט

האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח ואינו יודע אם קידש וכו' הרי זה בחזקת שקידש כו':
כתבו רבוותא בתוספות, שלכל אדם אין לאסור ולקדש, דאם איתא שנתקדשה לא היתה חוזרת ומתקדשת אבל האי אסור כו' ואפילו באו כל הקרובות ואמרו שלא נתקדשו לא סמכינן אדיבורא בעלמא, וכוונתם, דאם רוצים הנשים להתקדש הרי חזינן דלא נתקדשו, דאילו נתקדשו לא היו מקבלים קדושין עכשיו שיהיו באיסור א"א כל ימיהם, אבל דבורא בעלמא אמרי, ולא סמכינן על דבורא בעלמא, ומינה אם נתקדשו אותן הקרובות לאחרים תו מותר בזו האשה שכל הקרובות שלה נתקדשו, וכן פסק הרמ"א בשם ריב"ש, אך דא הקשו, דיתומה קטנה תיאסר לכל אדם שמא אביה קדשה לזה השליח. והנראה לדעתי, דבאמת בכל אחת צריך למיזל בתר רובא ולומר דאותה אשה לא קידש קרובותיה, ואי משום דאשה לא ניידא דהדרה לניחותא וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכדאמר רבי יוחנן בנזיר פרק ב' עלה דהך גופא, זה אינו, כיון דאינו ניכר תו לא שייך קבוע יעו"ש בתוספות, רק רבנן אחמירו לחוש למיעוטא, וטעמא דאילו שקלינן וטרינן עליה אם מותר באותן נשים, הלא אי בעי מקדש ואזיל כי אלפא ואם תתיר אותו לישא אשה, הלא לדבריך אין קץ, ומצי מקדש את הרוב גם המיעוט, ונמצא שיעשה איסור באותה שקידש קרובותיה לכן חששו חכמים ואחמירו עליו שלא ישא אשה, ואם תאמר גם כי מקדש הרוב עם המיעוט היינו בציור שיקדש כל הנשים כולן ג"כ לא עביד איסורא ודאי, דאימור אותה שקידש אשה זו אין לה קרובות כלל, או דהוו אז נסיבין לגברי, ז"א, דע"ז אני דן דצריך למיזל בתר רובא ולומר דכי קדיש השליח קידש אחת מרוב נשים, דאותן רוב נשים יש להן קרובות ואותן שאין להן קרובות הוי מיעוטא, וא"כ נמצא מכל הנשים שיש להן קרובות אם יקדש גם הרוב גם המיעוט ויבא עליהן יבוא לודאי איסור, לכן כיון דהספק נופל על כל הנשים בבת אחת אחמירו רבנן על המשלח שיהיה אסור גם באשה אחת ונאמר דהיא היא, וכן כי רמי ריש לקיש מקן מפורשת שפרחה גוזל אחד מהן, היינו דכל הגוזלות לפניו בספק דמצי לאתויי כולן לעולות וחד מנייהו חטאת ונמצא דמקריב שלא כדין, אבל כאן על קושיית תוספות, הלא על כל אשה איכא רוב שהיא מן הרוב נשים שלא נתקדשו להשליח, ובה לא מצי ליפול הספק בבת אחת, ושפיר לא שייך שיפגע גם הרוב גם המיעוט לכן שפיר אזלינן בתר רובא. ואין לומר שנאסור לה להתקדש לאדם אחר, דנאמר שאותו אדם יפגע גם בהרוב שלא נתקדשו גם במיעוט שנתקדשו לפלוני, ז"א, דהא בכל הנשים מותר באותן נשים המקבלות קדושין ממנו, דעל נשואין דידהו סמכינן דאמרינן שאותה שנתקדש ע"י שליח לא תקבל עוד קדושין, ורק אותה קטנה שמת אביה היא מיעוטא, דאף אם יקדש כל הקטנות שמתו אבותיהן גם כן יהיה מיעוטא ונאמר דהמקודשת ע"י שליח שמת ברובא איתא. וזה סברא ישרה:
ופוק חזי בתלמודא דבני מערבא פרק כלל גדול הלכה א', רמי מזה על הא דאמרו גדול שנשבה בין העו"ג דמונה ששה ועושה שבת כו' דיחוש לכולן, דוגמא דכאן דאסור בכל הנשים, והיינו משום דאם תיזול בתר רובא על כל יום שאינו שבת הלא יפגע גם בהרוב גם בהמיעוט שהספק נופל על כולן בבת אחת, וכיון דמספקא ליה צריך לחוש לכולן, וסוגיא דירושלמי מורה דאינו משום קנסא דבקטן שנשבה לבין העו"ג מאי קנסא שייך ועיין ש"ק ודוק. ובזה מבואר ירושלמי (פ"ג דדמאי הלכה ד') סירקית שהיא מסתפקת יום אחד כו' אפשר לה שלא להסתפק בתמיה, וכיון דמוכרין כל הימים ואת תיזול בתר רוב הלא גם האיסור תתיר. אבל בטוחן אמרינן דמן רובא פריש ולא הוחלף בשל טוחן כלל ולא תתיר האיסור בודאי והבן. ודוגמתה מצינו בפרק כל התערובות דטבעת של ע"ז שנתערבה במאה ופי' מקצתן השאר מותרים דאיסורא ברובא איתא, ואילו בשעת נפילה אם תפול לכמה שיהיה אסרו כולן משום דלא ידיע לן שעל כולם כאחד נופל הספק ולא שייך ליטול חדא ולומר דאיסורא ברובא איתא, דא"כ כי תתיר כולן אישתכח דאכיל איסורא בודאי אם לא דנפל חדא לים דעליה אין צריך אתה לדון, תו תלינן דאיסורא נפיל ודוקא תמן משום דמה"ת בטיל לא אמרינן כי נפלה חדא לים הגדול דאיסורא ברובא איתא וז"פ:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה