אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ה · הלכה ב

הלכה א

עבר ומכר דבר האסור בהנאה וקידש בדמיו ה"ז מקודשת:
בלא ידע הלוקח שהוא דבר האסור והוה מקח טעות, נסתפקו רבוותא הרא"ש והר"ן אם הוי כמקדש בדבר שאינו שלו, ומה שפירשו בהך דירושלמי במקדשין בגזל אינו מוכרח, דהפירוש כמו שכתבתי במק"א והספק כיון דלשם מקח יהיב ליה זוזי להוצאה ניתנו ומצי למיהב זוזי אחריני וא"כ תו הוי קדושין מעליא, ומדברי התוספות פרק המוכר פירות (דף צ"ב:) ד"ה אי דליכא לאשתלומי מניה, מורים, דאינו רשאי המוכר להשתמש בהנך מעות, דכתבו דאי ליתנהו להנהו זוזי א"צ למיתן לו זוזי רק הוה כמזיק כשהוציא הנך מעות אלמא דאינו רשאי להוציא, וכן כתבו שם מפורש והכא אי איתנהו להנהו זוזי צריך להחזירם כיון שהוא מקח טעות ול"ד להלואה, דהלואה להוצאה ניתנה כו' ואף למה דפסיקא לר"ת בריש פ' הפרה דהוי כבע"ח נראה דסבר דלגבי המעלה דאית ליה לבע"ח אית ליה להך כיון דמדעתו יהיב ליה מעות ואידך נהנה בהמעות לא גרע מבע"ח דלא מצי לסלק אלא בזוזי אם אית ליה דזוזי בעי מה דיהיב ליה למוכר, וכן חזינן דפשיטא להו לרבוותא דאסור להשתמש במעות היכי שהמקח טעות, מריש פ' המוכר את הבית (דף ס"א:) ד"ה ארעתא תרתי משמע. ואין לומר דיש לחלק בין קרקע למטלטלין דאין חזקת השוכר חשובה בקרקע כמו במטלטלין כדאשכחן לקמן גבי כו' ונמצא נגחן דאזלי בתר מוחזק במעות עתה אעפ"י שתחלה של לוקח היו ולא אמרי בחזקת בעלים הראשונים קיימא, הרי דסברי דאסור להשתמש במעות ולמיהב ליה מעות אחרינא דאי הוה רשאי להשתמש ולמיהב ליה מעות אחרינא, הרי לא שייך לאוקמינהו בחזקת בעלים הראשונים, ומשום זה פסק בטור דהוי מקדש בדבר שאינו שלו ואינה מקודשת ודוק:
אמנם דע אע"ג דלשיטת התוספות אינו יכול להשתמש במעות כיון שהטעה את הלוקח, מ"מ כתבו בריש המוכר פירות דלא הוי רק מזיק, ולכן כי לית זוזי א"צ למיזבן מטלטליו ולמיתב ליה זוזי, רק כדין מזיק, אבל כאן כתבו רבוותא הרא"ש והר"ן דהוי גזל ופירשו זה בכוונת הירושלמי ז"א שמקדשין בגזל, והדבר פשוט מאד דכאן אינו נותן לו דמיהן דאיסורי הנאה יהיב ליה ואינם שוים מאומה, רק הוי המעות שלקח בגזל, משא"כ תמן השור לנכסתא שוה הנך דמים דיהיב ונמצא דלא גזל ממנו מאומה, רק דאי אית ליה צריך למיהדר אותם ללוקח, אבל גזלן לא הוי, ופוק חזי אף בגזל חפץ בע"כ ושילם דמיו כתבו רבוותא דלא הוי גזלן דבר תורה וזה פשוט. ולפ"ז נפ"מ לענין דינא במוכר איסורי הנאה ולא הודיע ללוקח הוי גזלן וצריך לשלם כפי מה שהיו שוים המעות בשעה שלקחן ממנו כדין כל גזלן, משא"כ תמן דיהיב ליה שור נגחן דלשחיטה שוה הדמים שלקח, הגם דאינו רשאי להוציאן וחייב כמזיק צריך לשלם כפי שווי שלהן בשעה שהוציאן מן העולם וז"ב, [ועיין מחנ"א הלכות גזילה סימן כ"ג שחסר מדבריו ובודאי כוון לזה] והא שכתבו במרובה (דף ס"ח) דהמעות מעשר שני גזל ביד המוכר לא הלואה, משום דממון גבוה הוא ואינו יכול ליתן במתנה וכן אינו יכול להלוות אותן ודוק בכ"ז:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה