אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יח · הלכה א

פרק יח

או שנבעלה לחלל אעפ"י שהיא מותרת להנשא לו:
ביאר רבינו דלא נעשית חללה רק זונה, וכפל דבריו להלן בהלכה ה' שזונה אף מביאת היתר נקראת זונה, ופירש דבריו באורך בפירושו למשנה בקדושין שם ביאר דהלכה קבועה אצלו דאין חללה אלא מאיסורי כהונה לבד, ובביאת זנות לא נעשית זונה ועל כרחין דחלל עושה אותה זונה יעו"ש. ולפ"ז צ"ל הא דאמרו בריש פרק יש מותרות חלל שנשא כשירה דוקא נשא דשויא חללה כו' לא דייק בלשונו דזונה היא ולא חללה. ונראה להביא ראיה לדברי רבינו מהא דסוף פרק האומר בקדושין רמי על משנתנו והרי חלל שנשא בת ישראל דיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר, דצריך ביאור, דהא החלל מחללה בביאתו וא"כ שניהם חללים ובמה הולך אחרי זכר, ולפ"ז א"ש טובא דכיון דלא נעשית רק זונה א"כ אם היה הולד הולך אחריה הלא היה ראוי להיות הבת הנולדת כשירה לכהונה וכמוש"כ רבינו לקמן פי"ט ה"ה בבא על שומרת יבם בביאה ראשונה שהולד כשר יעו"ש, ורק דהולד הולך אחר הזכר ואיהו חלל הוי לכן בתו חללה, וזה מפורש היטב לשיטת רבינו:
אמנם דע דהגמרא משני לזה, כר' דוסתאי ב"י ס"ל, והנה בפרק עשרה יוחסין מביא דתניא ר' דוסתאי כו' כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים מ"ט כו' אמר קרא לא יחלל זרעו בעמיו בעם אחד הוא דמיחל בשני עממין לא מיחל ופרש"י בעם אחד חלל שנשא חללה. וקשה טובא דצ"ל דחללי מיקרי עם וזה לא שמענו, ועוד דר' דוסתאי לא סבר היקשא דזרעו לו דמה הוא מחלל בביאתו אף זרעו מחלל בביאתו ועוד דאמאי על משנה דפרק יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן חלל שנשא כשירה ויש לו אח כשר, לא אמר משנתנו דלא כר"ד ב"י, דלדידיה אינו מחללה בביאתו דכמו דזרעו אינו פסול כן אינו פוסל אותה בביאתו וכמו שאמרו (בדף ס"ד) והרי בידו להשיאה לחלל דפסלה מכהונה הא ל"ק כר"ד ב"י ס"ל כו', הרי דלדידיה אין פוסל אותה בביאתו, וא"כ משנה דיבמות ג"כ לא אתיא כוותיה. ולכן נראה לדעתי לפרש דר' דוסתאי סבר דאימתי מחללה בביאתו דוקא כשהיא כהנת דמעם אחד אתו אבל לויה ובת ישראל אינו מחללן בביאתו וזה שאמר בעמיו בעם אחד הוא דמחלל, פירוש אם נשא כהנת אז מחללה בביאה, אבל לא ישראלית דהוי בשני עממין, וטעמא דלהני אמוראים דסבירא להו הוזהרו כשרות להנשא לפסולין, א"כ א"ש דכהנת שביאתו בעבירה מחללה בביאתו תאמר ללויה וישראלית דאין ביאתו בעבירה. ואף למה דקיי"ל דלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין, מכ"מ כהנת דקדיש גופה פסיל לה, ישראלית דלא קדיש גופה לא פסיל לה וכדאמר פרק אלמנה לכה"ג (דף ס"ח) גבי נבעלת לפסולים יעו"ש, ולפ"ז הא דפריך והרי בידו להשיאה לחלל ומשני כר' דוסתאי כו' ואי משום כהנת אולי סובר לפום ס"ד דהוזהרו כשירות להנשא לפסולין ותו הוה כמו כל חייבי לאוין דעלמא דאין קדושין תופסין בהו. ואולי משנתנו לא איירי בכהנת ובלא"ה במסקנא לא קמה הך שקלא וטריא לא דייק כולי האי, ולהכי בפרק יש מותרות דנשא כהנת שפיר מחללה לר' דוסתאי ולכן לא אמר תמן משנתנו דלא כר' דוסתאי וא"ש:
אך קשה לפ"ז הא דאמר כאן דכר' דוסתאי ס"ל, והא אכתי בכהנת שנשאת לחלל דאין עבירה והולד הולך אחר הזכר, ודחוק כאן לומר דסבר כמאן דאמר דהוזהרו כשירות להנשא לפסולין וא"כ בכהנת לחלל הוי עבירה דלאו הלכה כן, ועל כרחין כפי מה שביארו לן רבנן בתוספות דהא הוא מחלל אותה ונעשית פגומה וכי אזיל בתר אמו ג"כ הוי פגום ורק דמקשה דהא פסולו של בן לאו משום פגם דנקיבה הוי, דהא ישראל שנשא חללה יוכיח דבתו כשרה לכהונה וע"ז שפיר משני דכר' דוסתאי ס"ל וא"כ אין הולד הולך אחר הזכר דלא נעשה חלל, ואי דבכהנת מחללה החלל בביאתו א"כ אין הולד הולך אחרי זכר רק משום דאיהי ג"כ פגומה ואי דתאמר דנשא חללה יוכיח א"כ תהיה מוכרח לומר כהן שנשא חללה יוכיח ובזה הולד חלל וא"כ אין הכרח דבחלל שנשא כהנת דהולד הולך אחרי זכר, רק הולך אחרי הפגום שבשניהן, ודייק לשונו של רבי דוסתאי כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות, פירוש אם אינן כהנים רק ישראלים בנותיהן כשירות לכהונה, כן בנות ישראל לא כהנות מקוה טהרה לחללים וא"ש טובא כפי מה שבארנו. אבל לשיטת רבינו קשה אכתי בכהנת שנישאת לחלל דבביאה ראשונה נעשית זונה והולד הולך אחרי הזכר והוי חלל דהיא לא נעשית עדיין חללה ומאי משני וא"כ יהא מוכרח משמועה זו דלא כרבינו לפי פירושי בדברי ר"ד ב"י:
אמנם עדיין מוכרח כפסק רבינו, דבתר כן פריך והרי ישראל שנשא חללה דיש קדושין ואין עבירה והולד הולך אחרי הזכר. דתמוה מאוד, דא"כ הוא דין חדש דאינו הולך אחר הזכר ולא אחר הפגום רק אחר הכשר שבשניהן דבין ישראל שנשא חללה ובין חלל שנשא בת ישראל הולד כשר אליבא דר' דוסתאי ועיין חידושי הריטב"א שהרגיש בזה, ומוכרח מזה כפסק רבינו וכפירושי אליבא דר' דוסתאי, וא"כ לא מצית למימר דישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה משום דהולד הולך אחרי הכשר שבשניהם, דא"כ בחלל שנשא כהנת דעדיין לא נתחללה לשיטת רבינו רק נעשית זונה היה ראוי להיות הולד כשר, דמזונה הולד כשר כמו בשומרת יבם לכהן בביאה ראשונה ומוכרח דכל מקום שאין עבירה הולד הולך אחרי הזכר ולכן בישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה, ובחלל שנשא כהנת דאין ביאתו בעבירה והוליד בת גם בביאה ראשונה הויא חללה דאזיל זרעו בתריה והוי חללים, ובחלל שנשא ישראלית טעמא אחרינא דהוי מקוה טהרה והולד נעשה כהן כשר, דפוק חזי דאם משום דמתייחס אחרי הכשר והיא הישראלית, זה ניחא בבתו אם נשא ישראלית והוליד בת דכשרה לכהונה, אבל בנו נהי דכשר בעי להיות וכי ישא אחרי זה כהנת אינו מחללה אבל דין כהונה לעבודה ולאכול קדשי הגבול מנא ליה אמו זרה הוי, ואביו זר הוה ואין לו דין חלק ונחלה בכהונה. ורבינו שלמה פירש על הך דר' דוסתאי, דרק בתו כשרה לכהונה, וכן ביארו רבנן בתוספות פרק יש מותרות דף פ"ה תוד"ה ממזרת ונתינה איכא בינייהו דאזלי בשיטת רש"י יעו"ש, ומוכח דבנו לא הוי כהן וזה אינו מחוור, ולדעתין דכשר לכהונה והבן כהן מעליא הוי וא"כ לא הוי טעמא דהולך אחרי הכשר שבשניהן רק זרעו מתייחס לכהונה ואינו נפסל בנשים דלאו מעמיו ולאו כהנות נינהו. והא דאמר הא ל"ק כר' דוסתאי ב"י ס"ל, פירוש ולכן בנשא ישראלית הלא הולד כשר ואינו חלל ואי משום חלל שנשא כהנת הלא חלל אמרו עליו בפרק הערל חללה לא מזרעו של אהרן הוא (דף ע"ד) וא"כ הוי זר שנשא כהנת דהבן הוי זר והוה בכלל דישראל שנשא כהנת, ואי משום דהא הבן חלל ובתו פסולה לכהונה אם ישא חללה או כהנת זה מרבה מכל מקום דרישא, ואי דניתניה בהדיא איך ניתניה כהנת לויה וישראלית שנשאו לכהן לוי וישראל וחלל, דלוי וישראל שנשאו לחלל אין הולד חלל, וא"כ א"ש כל מקום דרישא לאתויי ועיין בתוספות ודוק:
ודע דאף דזונה ג"כ אסורה לכהונה ולתרומה ואף לאכול בשביל בנה אסורה מקרא דואשה כי תהיה לאיש זר, מכל מקום לא שייך לומר דולד אזיל בתרה דשם זונה לא מחלל בנה ואין על הבן בזה פסול דאמו רק בחללה ופשוט. הארכנו בזה, ועוד יש לנו לדבר, רק מפני שהדברים מחודשים קצרנו, וכל דברינו בזה אליבא דרבינו דשיטתו דלר' יהושע דסבר דאין ממזר מחייבי כריתות, אפילו פגום לא הוי אעפ"י שאמו נעשית זונה, וסובר כשמועה דפרק עשרה יוחסין דאין חלל אלא מאיסורי כהונה, ופליגא על שמועה דפרק החולץ דלר' יהושע דעשאה זונה הולד פגום ועיין ביאורי הגר"א באורך ודוק. ואף דלפי מה שבארנו דברי רבי דוסתאי דרק כהנת פוסל חלל בביאתו איננה חללה דאינו איסור כהונה כיון דאין ביאתו בעבירה ולכן לא נעשית רק זונה אבל לא חללה, ולפי מה שבארנו דלרבי דוסתאי חלל שנשא בת ישראל בנו כהן כשר, משכחת פטר רחם דאביו מחוייב לפדותו ואיהו עצמו אינו מחוייב לפדות עצמו דכהן הוא, אבל ז"א דכל שאינו מצווה לפדות עצמו אין אחרים מצווין לפדותו וכמו שבארתי זה בהלכות בכורים באורך דאין היקש למחצה ואכמ"ל במה דלאו להלכה קאי ודוק בכ"ז:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה