אור שמח על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק י · הלכה יח
תשב לזכר ולנקבה:
בפרק יש נוחלין קכ"ז בטומטום שנקרע ונמצא זכר אמר רב שרביא אין אמו טמאה לידה ורב שיזבי אמר דאינו נימול לשמונה יעו"ש דמסיק דלרב שיזבי דתנא ספוקי מספקא ליה הוי ליה לומר ולנדה דשמא אין אמו טמאה לידה כלל ומסיק בקשיא, ורבינו פסק כסתם משנתנו, ואף דהיכי דאמר קשיא לא נדחה מהלכה, בכ"ז כאן דחהו מהלכה דלנדה א"צ לחוש כלל, וכן בהלכות מחו"כ פ"א ה"ט פסק דקרבנה נאכל רק על מה שהפילה אחר מ' ללידת הטומטום זה אינו נאכל יעו"ש. ויעוין נוב"י מהד"ת חלק יור"ד סימן קס"ג שלא עיין יפה בדברי רבינו כאן, ופשוט דרבינו סמך על הך דאמרו ריש פרק יוצא דופן ורבנן האי מיבעי ליה לרבות טומטום ואנדרוגינוס דסד"א כו' זכר ודאי נקבה ודאית ולא טו"א קמ"ל, הרי דסתם הסוגיא אמרה דקרא מבעי לטומטום דטמאה לידה ומביאה קרבן דקרבן בלא טומאה ליכא ביולדת, ומשו"ה פסק כן להלכה, ויותר מזה מצאנו לרב פפא ולרבא מארי דתלמודא דשקלו וטרו טובא בפרק המפלת סנדל דתני בכריתות גבי קרבן למאי צריך הא אין סנדל בלא ולד יעו"ש, ולוקמי כגון שהיה הולד טומטום ואח"ז יצא סנדל דאי משום ולד לו יהא דמספקא לתנא אין קרבנה נאכל ומשום סנדל קרבנה נאכל, וע"כ דפסיקא להו דטומטום מביאה קרבן ונאכל והא דלא חשיב ליה תנא בכריתות גבי קרבן, משום דפסיקא ליה ופשוט זה לתנא דקרבן שעל טומטום נאכל ודוק. וכן מבואר בתוספתא דבכורים פ"ב, דאנדרוגינוס אמו יושבת עליו ימי טוהר וכו' ומביאה עליו קרבן וכו'. והא דמסיק הגמרא בקשיא ולא תיובתא, יתכן משום דבתוספות נדה (דף ל"ה) הקשו ביוצא דופן אמאי אין לה ימי טוהר הא ממעין טהור אתי, ותירצו דבאמת יש לה ימי טוהר רק דנפק"מ אם ראתה ביום ז' טמאה נדה יעו"ש, וא"כ לא קשה דניתני ולנדה דהא יש לה ימי טוהר מכל מקום, רק לרב דסבר דממעין אחד מקשה והכי קיי"ל, ולכך לא אמר תיובתא, ומש"ה פסקו דמילתו דוחה שבת, וברור מאוד כדברי רבינו ודוק: