אור שמח על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ט · הלכה ז
או על כלי חרש מגבו:
צ"ע לפי פסק רבינו בפ"ז מהלכות אה"ט הלכה ג' אם נגעו משקין טמאין באחורי הכלי שיש לו תוך בין בכלי חרס כו' נטמאו אחוריו בלבד, וכן כתב בהלכות כלים פי"ג כלי חרס שנגעו במשקין כו' נטמאו אחוריו כשאר כל הכלים, ויעוין משל"מ שם פ"א באורך, ואיך כתב רבינו כאן דאינו מקבל טומאה בכ"ח מגבו וצ"ע. ואולי משום דהנוב"י כתב בטעמא, דספק שלא בהרגשה ראוי לטהר דהוי ספיקא דרבנן, ורק דשלא בהרגשה הדם מטמא הבגד וצריכין אנו לטמא את הבגד משום דעליו ספק דמגופא אתי ואף שלא בהרגשה הדם טמא דמקור מקומו טמא ומחזיקין דמגופא אתי ותו טמאה האשה יעו"ש. ולפ"ז באחורי כלי חרס שאין טומאה מן התורה כלל אם נטמא במשקין שמטמאין כלים מה"ת כמו דם נדה וזובו של זב כו' הוי ספיקו כמו ספק משקים דעלמא בכלים דטהור אף מד"ס, ולפ"ז גם בספק דמעלמא אתו יהא טהור הכלי חרס מגבו אם נמצא עליו דם נדה ולכן בכתם דהוי ספק דמעלמא הכלי טהור ותו לא גזרו על האשה וכמו שנתבאר, ופשוט מאד: