אור שמח על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה ד
חל שלישי כו' שהרי יום הלידה סמוך לקושי:
יעוין הרב המגיד. והנה הרמב"ן וריטב"א כתבו דאף ע"ג דא"א לפתיחת הקבר בלא דם מכ"מ דם קושי הוה כיון דבאו ע"י לידה, והכריחן לזה הוא דאמר רבא לידה אינה סותרת, הא רבא סבר בפרק תינוקת א"א לפתיחת הקבר בלא דם וכמו שהקשו רבנן בתוספות, ומזה כתבו דדם קושי הוה כיון דע"י לידה באה, ולפ"ז פירשו הך דת"ר יש רואה מאה יום ואין זיבה עולה בהן כו' דקמ"ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם, פירוש במפלת דאין קשוי לנפלים ואם הוי דם בפתיחת הקבר לא הוי דם קשוי דאין קשוי לנפלים והואי זבה יעוין דבריהם. ובאמת מכרע מילתא דהדם שרואה עם לידתה הוי דם קשוי ואינו סותר דהדם ודאי מכח ולד אתי וכמו דאמרו אין לך אונס גדול מזה, וגדולה מזו פרש"י (בדף ל"ז) ד"ה אף ימי לידה ואין ראוין לזיבה כדאמר ולא דמה מחמת ולד הרי דהוה דם לידה ופשיטא שדין דם קשוי יש לה שאינו סותר אף תוך ספירת ז' נקיים, ואף לרבנן בתוס' והרא"ש דסברי שדם בשעת לידה הוי סותר ככל דם ואין זה קשוי מכל מקום נראה דלגבי סילוק דמים מודו ג"כ, דהא אמרו בפ"ק נשאת וראתה דם מחמת נשואין כו' ילדה וראתה דם מחמת לידה עדיין אני קורא לה בתולה כו' ומסיק ע"ז בירושלמי ואפילו שופעת כל ז' לזכר וי"ד לנקיבה, הרי דאפילו רואה דם בימי טומאתה הואי בתולת דמים, וכן אמרו בתלמודן להנך תנאי דבעו ג' עונות הפסק במעוברת ומניקה דמצטרפין ימי עבורה לימי מניקותה ואע"ג דחזיא בלידה דם נדה לחוד ודם לידה לחוד ומיחשבא מסולקת דמים. ובזה א"ש לשון הגמרא על הך דימי עיבורה עולין לימי מניקותה דללוי דאמר שני מעינות הן צריכה שתפסוק משהו כדי שיעלו לה לג' עונות, משמע דאע"ג דרואה כל ימי טומאה לא איכפת לן דזה מחמת ולד אתי עד דחשיב לה בירושלמי בתולת דמים וכל דם שהיא רואה מתחלת לידה עד סוף ימי טומאתה המה ז' לזכר וי"ד לנקבה מחמת ולד אתו והוי בכלל הא דאמר לעיל דם נדה לחוד ודם לידה לחוד, וברור, וא"כ מסתברא כהרמב"ן וסייעתו דמחשבי לדם קשוי ודוק:
וכיון שזכינו לזה נתבונן נא במה דנתקשו אבות העולם רש"י ורמב"ן ז"ל דלא מצאנו סוגיא כזו בש"ס דבחדא מסכתא מבעי להו על ימי לידה שאינה רואה בהן אם עולין למנין ז', ופליגי אביי ורבא ומרבים בראיות, ובסוף פרק בא סימן מבעי להו ופשיט רב כהנא ומפלפלי בה רב פפא ור"ה בריה דר"י ואינם זוכרים דברי רבותיהם מאומה, ומשום זה פרש"י בתשובה דאליבא דר' מרינוס פליגי יעו"ש ברמב"ן, והדבר באמת מתמיה. ולפ"ז נמצא דרך מחוור, דרש"י פירש דימי לידה שאינה נעשית בהן זבה נפקא לן מדמה ולא מחמת ולד, וע"ז מקיש דימי לידה שוים לימי נדה שאין ספירת ז' עולה מהן משום דאי אפשר לזבה כל זמן שלא ספרה ז' נקיים להיות נדה ותליא אם מקשינן אפשר לשאי אפשר יעו"ש בסוגיא. ולפ"ז הא דבסוף פ' בא סימן אמרו דימי נדה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה היינו משום דתמן מיירי בזבה קטנה ומשכחת דקודם שעשתה שימור לעשירי נתהווה נדה ובעי אם ימים שאינה רואה בהם עולין לספירת זבה קטנה יעו"ש ברש"י ותוספות, וע"ז מסיק דאיבעיא להו ימי לידה שאינה רואה בהן מי עולין לספירת זיבתה הוא ג"כ בזבה קטנה דבעי שימור יום אחד וסופרת יום אחד, דזה לא ידענא מהקישא דנדה כיון דימי נדה גופא משכחת בזבה קטנה דעלו לימי ספירה דילה, ולכן פשיט שפיר מברייתא דתניא ראתה שני ימים כגירסת רש"י ובשלישי הפילה כו' מביאה קרבן ואינו נאכל, דחזינן דמדאינה מביאה רק קרבן אחד מספק, הלא מספק היה לה להביא שני קרבנות שמא ראתה וילדה והואי זבה ויולדת וצריכה להביא שני קרבנות, וצריך לומר דהך תנא סבר דאין ספק שמא הוה זבה ויולדת דדם שרואה בעת לידה הוי דם קשוי ומחמת ולד אתי וכמו דכתבו קדמאי וסבר דיש קשוי לנפלים ויעוין בתוספות ריש פ' המפלת שפירשו כן בברייתא דקשתה שנים ולשלישי הפילה יעו"ש. וכיון דסבר דיש קשוי לנפלים, א"ש מה דמסיק וימי לידה שאין רואין בהן עולין לספירת זיבתה דממ"נ אם הפילה רוח הרי ספרה ז' נקיים לזיבתה, ואם הפילה ולד הרי אינה צריכה ספירת ז' דיום השלישי הוי דם קשוי מה שרואה בשעת לידה ואינה זבה, וזה תינח על ספירת שבעה, אבל מכל מקום מה דראתה שנים מזה הוה זבה קטנה דהא לא קשתה ורק בשופי ראתה כגירסת רש"י ורבינו, וצריכה ספירה יום אחד, ע"ז מסיק הברייתא דימי לידה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה והוי שימור בימי לידה שאינה רואה בהן והוי חדא בקתא עם הך דימי נדה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה דבזבה קטנה מיירי ודוק, ומשני ר"פ משום דאיכא ספק שמא יולדת זכר והוי ספק ספיקא שמא לא ילדה ושמא ילדה זכר וסליק לה שימור מז' ימים בתראי, ור"ה בר"י מדחה לה ולא מזכיר כלל ספק ספיקא ספק שמא לא ילדה וספק שמא ילדה ולא ראתה כיון דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם דקרבנה אינו נאכל [ויעוין לקמן הלכות שחיטה פ"ח שהארכתי לפלפל] וכמו שהרגישו בתוספות, כיון דלא נזכר רק לידה וספירה לזבה קטנה וכמו שבארנו, ומה דלספירת זבה גדולה לא סלקי ימי לידה ולספירת זבה קטנה סלקי הוא משום דמההיקש לימי נדה גמרינן דימי נדה אין ספירת ז' עולה מהן הא ספירת יום אחד לזבה קטנה עולין, כן איתקוש ימי לידה, ומצאנו לר' לוי (בדף ל"ח) לפרש"י דסבר דדרשה דדמה ולא מחמת ולד לא נאמר בזבה קטנה וכיו"ב כתבו תוספות (דף ס"ט) לענין ספורים בפנינו לחלק בין זבה קטנה לזבה גדולה, א"כ אין פלא דשמור יום אחד לזבה קטנה סליק מימי לידה שאינה רואה בהן אע"ג דלזבה גדולה לא סליק, ויכול להיות אף לר' אליעזר דסבר דבר שאינו גורם סותר, זה דוקא בספירת שבעה לא בספירת יום אחד דוגמא דזב דאונס סותר לספירת שבעה, וימי נדה וכן ימי לידה שאינה רואה בהן עולין לספירת יום אחד בזבה קטנה ודוק:
והנה מוכרח כן בסוגיא דטועה דף ל' דפריך יומא קמא דאתא לקמן ליטבלה כו' שומרת יום כנגד יום הואי כו' ולא פריך דכל שבוע קמא ליטבלה דילמא יולדת כשהיא זבה קטנה וכל יומא בספק שומרת יום הוה דהך תנא סבר דימי לידה אין עולין לספירת זיבה והרגישו זה בתוספות, וצריך לומר, דאע"ג דימי לידה שאינה רואה בהן עולין לספירת זבה קטנה מכל מקום לזבה גדולה אינן עולין, ומצאתי בחידושי רמב"ן שפירש כן בהך דטועה ודוק:
הר"ז ספק יולדת וספק זבה:
דכיון שאין ידוע מה הפילה אימור דם ראתה ולא ילדה ואימור ילדה ולא ראתה דם ואימור ילדה וראתה דם, דדוקא המפלת חתיכה ורואין אנו שאין עמה דם טהורה דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם, אבל בלא ראינו אימור ילדה וראתה דם ואין קשוי לנפלים והוי זבה גמורה וצריכה ז' נקיים, ודברי הכס"מ תמוהים מאוד: