י. שעשוע הבורא מהלוחם עם יצרו
לסיכום העולה מכל האמור לעיל, יש לך לשמור על הישוב דעת, ולהישמר מחלישות הדעת המוצאת סיבה לקנן בלבך, ותבין כי במהלך זה הנך רצוף אהבה ונחת מהבורא המלא נחת ושעשוע בשלבי התמודדותך, ולא נעלם ממנו הרצון הטוב, ההחלטה, ההשתדלות. ועל אחת כמה וכמה שלא נעלם ממנו התקפות היצר עליך, והוא המשגיח כמה תותקף, ובאיזה חוזק תהא ההתקפה עליך, ושיעור פרק הזמן שיהא בין התקפה להתקפה, ומי כמוהו יודע עד כמה מוכרחים התקפות אלו לתועלתך להביאך לשלמות הניצחון.
כך שמהלך הלחימה חייב שיהא בשמחה ובתקווה מתוך אמונת הבטחת ''הבא ליטהר מסייעין אותו'', והעיקר להאמין שהבטחת ''עמו אנכי בצרה'', זהו גם בצרת הנפש ובצער הלחימה - מלחמת קודש שלוחם הנאמן למלכו נגד האוייב יצרו הרע, והדברים קל וחומר, אם בצרת הגוף הובטחנו בהבטחת ''עמו אנכי בצרה'', וכן נאמר: ''בכל צרתם לו צר'', על אחת כמה וכמה כאשר האדם בצרת הנפש במהלך הלחימה מחמת ההתקפות והמעידות הבלתי נמנעות - יהא הבורא עמו בצרה לעמוד לו למגן ולסיוע להיות מנצח.
ועליך לצייר בדמיונך, שבמהלך מלחמתך הבורא עומד לצדך, וכביכול מתחנן אליך לבל תיכנע ותישבר אלא תילחם בכל עוז, ותצייר במחשבתך היאך הבורא מעודד אותך במהלך המאבק, ושמח הוא על כל הנחתת מכה שמכה אתה באוייבך - היצר, וגם אם במהלך המאבק מנחית עליך יצרך מכת נפש להפילך תדמה שהבורא מעודדך להמשיך להילחם ולא להיכנע, ושמח הוא בנצחונותיך ולו המעטים ביותר, כי יודע הוא את כח יצרך התקיף ממך, כך שכל רצון הבורא ממך במאבק זה לבל תיכנע בשום אופן, ושבכל פעם תתחדש לקראת מערכה חדשה של לחימה, ותזכור שכמו כן מבטיחך הוא שאם לא תיכנע ותמשיך במהלך ההאבקות - לבסוף בוודאי תנצח!
ועוד עליך להבין, וכי מה עולה בדעתך שמאחר ורצונך באמת להיגמל מאותו יצר רע, שמיני אז יושבת הוא ממך וילך לו ממך לעולם, אכן זהו רצונך, אולם תבין שאם כל לוחם ביצרו, יתמלא מבוקשו שלאחר הבעת חרטה גמורה יסולק יצרו ממנו ויבוטל לחלוטין, האם בכך תוכח צדקותו, היאך יתוקנו כל אותן שנים של נפילה, היאך יצטיין חייל זה בעבודתו כשאין לו עם מי ללחום מלחמה של ממש.
תבין שמוכרח הוא שככל שהמלחמה תתמיד ותתמשך, ויהא חייל זה נאמן במלחמתו כן ביותר תהא ניכרת גבורתו, בהיותו חזק ואמיץ לבלתי ליפול בנפשו ולהתקומם בכל פעם מחדש להילחם עם אויבו.
וכי מה ערך יהא לניצחונו כשניצח בהתקפה אחת או שתים שתקפו יצרו, בו בזמן שנוצח הוא פעמים רבות בעבר כאשר נתפתה ליצרו, הלזאת תיקרא תשובת המשקל.
אי לכך, חלילה לך - לוחם יקר - מלהתרפות, כי כן טבע האדם לבקש מנוחה לנפשו, ולהתעצל מלאמץ את כוחו, אדרבא, ככל שיתעצם היצר בהתקפותיו כן תונצח גבורתך לנצח בדרגה גבוהה, ותעלה לקצונה בחירוף נפשך זה אשר חרפת להילחם במסירות ובעוז באמיצות ובגבורה, הלא לא ידמה הלוחם ומסתער על אוייב חלש כמסתער על אוייב גיבור, וככל שהאוייב גיבור ותקיף כן תוכח נאמנותך ואמיצותך ליישם את מטרתך שהיא תבוסת ומיגור האויב לחלוטין לבל ירים ראש נגדך לעולם.
ובזה עשית לך שם כאחד הגדולים אשר בארץ להיקרא גיבור הכובש את יצרו. וכמובא במסילת ישרים (פי''ט) שכן דרך הלוחמים לשמוח כאשר יזדמן להם עימות וקרב מסוכן עם האוייב להוכיח כוחם וגבורתם שלא תוכל להווכח אם לא באופן זה של מלחמה קשה ומפרכת.