ו. על פי מה נקבעים התפקידים בפרטות
להשקיט את הנפש להשלים בחפץ לבצע את תפקידה נשׂבר את האוזן במה שניתן לנו רשות להתבונן על פי מה נקבעים התפקידים לכל אדם בפרטות, ונפתח במאמרו של מרן ה''חפץ חיים'' זצוק''ל, המפורסמים בעניין זה, וזה תוכן דבריו:
אדם בא לעולם במזל של עשיר, ברכהו ה' בכל מכל, וכידוע ניסיונות העושר לא מהקלים המה, ובכן זה האדם עלה בעושרו וגסה רוחו עליו, נהג בשחץ עם בני עירו, וכמו כן פחז עליו יצרו להחטיאו בחטאים חמורים של שקר ואונאה, לשון הרע, הלבנת פנים, עזות פנים, ועוד ועוד.
אדם זה נפטר מן העולם, בא לדין וחשבון על מעשיו והנה הכף חובה מכריעה, מתבקש הוא לטעון את אשר יש בפיו לטעון, קם הוא ומצטדק: ריבונו של עולם, נתת לי עושר, העושר העבירני על דעתו ועל דעת קוני, גסה רוחי עלי, וחטאתי בשל כך בכל מיני חטאים. מן השמים דנים ושוקלים בטענותיו של זה והוחלט להחזירו לעולם פעם נוספת לתקן את אשר עיוות, ובכן נפסק דינו לרדת לעולם כמו בפעם הקודמת במזל עשיר ולתקן במה שקלקל.
והנה זעקת שבר, אותה נשמה מתחננת ומבקשת על נפשה, ובזעקה זועקת היא: ריבונו של עולם, מה אתה עושה לי, הלא בגלל העושר נפלתי בחטאים חמורים והיאך ארד לעולם שוב במזל עושר, הלא בכך יתכן שאקלקל יותר ממה שאתקן. ובכן, בתחנונים מבקשת היא להיוולד במזל עני, שבכך תהא בעלת נפש שפלה ורוח נמוכה ולא תחטא בגאווה ובעזות.
תשובת בית דין של מעלה: לא ולא, הרי קלקלת בעושר ומחובתך לתקן בעושר.
והנה אותה נשמה מתחננת בזכות אבותיה ואבות אבותיה הצדיקים שלא תבוא במזל עשיר כדי שלא לקלקל.
מרוב רחמנותו של הבורא, ובחמלתו היתרה על אותה נשמה קם הקב''ה מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים לדון לכף זכות את אותה נשמה, ולהסכים לשולחה לעולם במצב של עוני על מנת להבטיח יותר את תיקונה.
וכך מסביר החפץ חיים שכן הוא לגבי אדם שנולד חכם, גיבור, ויפה. חכמתו, גבורתו ויופיו הביאוהו לחטאים גדולים, וכשנפטר מתחנן על נפשו שיוולד ממוצע בחכמה, ואינו נמנע מלרצות להבראות אף בעל מום בגופו על מנת שיהא נכנע ושפל ולא יבוא לידי חטא, ובוודאי שלא בנקל לפעול על דבר זה, אחר שהאדם צריך לתקן באשר קלקל.
על פי יסוד ועיקרון זה נבוא בפרק הבא לשבר אוזנינו באמיתות הנהגת ה' בשינויי התפקידים של בני האדם.